אני הוא איש המערות
ולי הדרך היחידה
חוצה הרים ונהרות
עד שמוצא את הנקודה

בשעות טיסה בזמן אויר
מרגיש את השעון דופק
חיוך קטן שמחוויר
אתה שקוע עד מרפק

אני בשר כרוך בעור
אני כל הזמן רעב
תחפש שם מאחור
איזה משהו עם כאב

בשעות הפנאי בכפר בעיר
אחוז תזזית חי ובועט
מתוודה ולא מסתיר
לא רוצה יותר לצאת

אני לא מגלה לאן
עוד נגיע די רחוק
משהו כל כך גשמי
שמרגיש כל כך עמוק

בצהריים בבקרים
וגם כשמאוחר
מחטט באיברים
עד הסוף המר

לא מתוך בושה
בחזרה למערה
בוחר בדרך הקשה
גם כשיש ברירה