לפני חודשיים מצאתי מלפפון מיוחד. אני יודע שהוא היה מיוחד כי
למדתי ביולוגיה ביסודי. היו לו תנועות שונות מכל מלפפון ים אחר
שאי פעם ראיתי. חשבתי שזה נראה נחמד... לא יודע למה... אז
אימצתי את התנועות האלה. בכל מקום בו הלכתי, הייתי עושה את
התנועות שלי. אנשים התחילו להתרשם... כנראה גם הם חשבו שזה
נחמד. לאט לאט התנועות שלי התחילו להתפשט. יותר ויותר אנשים
התחילו גם כן לעשות אותן. בסוף זה נהיה טרנד עולמי. אנשים אמרו
לי שהם רוקדים עם התנועות שלי, אוכלים איתן, עושים אותן בזמן
סקס... כל מצב שאפשר לעלות על הדעת.
בינתיים אני קצת הפסקתי לעשות את התנועות. קצת פחות בפומבי,
ובכלל לא לבד. קצת נמאס לי מהן. כבר לא הייתי בטוח אם אנשים
עושים את זה כי זה אופנתי או כי הם נהנים, אבל לא יכולתי
להפסיק... אני התחלתי את כל זה. אם אני אפסיק זה לא ייראה
בסדר.

לפני שבועיים לקחתי את המלפפון ים, שאותו שמרתי בחודש וחצי
האלה באקווריום שלי, לוטרינר. לא יודע מאיזו סיבה עשיתי את
זה... אולי פתאום עניין אותי לדעת למה הוא עושה תנועות כאלה.
הוטרינר בדק את מלפפון הים מכל הכיוונים, ואמר לי שאין לו מושג
מה הבעיה, ושאני צריך לקחת אותו לפסיכולוג לבעלי חיים. אז
לקחתי אותו, והפסיכולוג אמר לי שמלפפון הים בעצם מנסה לאכול את
עצמו כי יש לו תסביכי הורים, או שהוא שונא את איך שהוא נראה,
או משהו כזה, ובעצם זה המקור לתנועות שלו.
היה נראה לי טיפשי לנסות לאכול את עצמך בגלל דברים כאלה, אבל
בעצם יכול להיות שבגלל שהוא רק מלפפון ים, הוא לא הצליח לחשוב
על דרך טובה יותר לפתור את הבעיות שלו. אחר כך חשבתי על כל
האנשים שעושים את התנועות, ומה היה קורה אם הייתי מספר להם שהם
עושים תנועות של מלפפון ים בעל נטיות אכילה עצמית. אופציה אחת
היא, שהם היו מפסיקים לעשות את זה כי זה היה מביך אותם, כשהם
היו מבינים שבעצם לא המצאתי את זה, אלא סתם חיקיתי מלפפון ים.
האופציה השנייה היא, שאף אחד לא יפסיק, כי ברגע שאחד יפסיק,
הוא לא יתאים לסביבה.

לפני יומיים הרגתי את מלפפון הים שלי. הרי הוא רצה למות...
והוא לא יכל לעשות את זה בעצמו. חוץ מזה, לא היה לו בשביל מה
להישאר חי. בקשר לכל האנשים, לא סיפרתי להם שהתנועות הן של
מלפפון הים. אין טעם. הרי בהנחה שמה שהם עושים עכשיו טוב להם,
למה שאני אפריע?