אהבה
כמו החלון שלי -
כשהייתי קטן והחלון היה מעץ,
אני שכבתי במיטה ושמעתי את הלילה נוקש על החלון ומרעיד
ופחדתי
(דילוג קדימה)
ישבתי עם החלון פתוח לגמרי
חפציי מתעופפים כמו מתוך טנדר פתוח
מדמה סיגריה ביד
ונושם וכותב
ומתקרר ונושם
וכמו העתיד -
להתעלף בנקודות הסירחון של העולם
מקריש דם איפה שהוא
להתמודד עם המחלה
כאבים שמהדהדים -
דם מהאף, שטעמו מחלחל לפה
עצם הזנב, שמקרינה על עצם הזנב הקדמית
תחושת החלל הפנימית הזו, שלא מרפה
להתמודד עם הריחות של הבוקר:
שלג, דלק, שתן, לחם, כסף
להתמודד בשני הסגולים המתגלגלים
ובקמץ ובפתח, שלועגים:
אתה לא מה שהיית פעם
"כתב, אהב, נשם, דימה עישון, פחד"
ולדעת שאת האמצע, את נקודת ההישענות של האהבה או הלילה
שארוך יותר מקצוותיו, אך נידון להיגרר איתם שוב ושוב
את אותו אמצע...
(כאן נשמטו המילים וחזרו הרפלקסים)
לנשום,
לדמות תנועה מהסרטים,
להגדיר הכל בשתי מילים ושתי תנועות מאותה נקודת מבט
לחשוב רק לטווח שיד הדמיון הקולקטיבית משגת
ולא לעצור לחשוב איפה אני בכל הסיפור הזה -
להתאמץ לראות את אותו אמצע
חמקמק ומתחבא, נמצא רק בשעות של הנפש עם עצמה
למעלה
והאנשים הנקיים מזיעתם למטה, חושבים מחשבות של איש מערות
וכבר לא קוראים תחת נורות
האמצע קורץ לאנשים כמוני -
שכבר צלחו את העמודים הראשונים
ולא קופצים לסוף, שאותו אפשר לראות בכל אדם אחר
ובמיוחד בזה המקריח שבמראה. |
