4 בלילה כולי חזרתי ממסיבה פרועה.
שתוייה עד כלות נשמתי, אבודה.
בקושי מצליחה להכניס את המפתח לחור של הדלת ובסוף נכנסת.

הרגשתי צמא מחניק בגרון, הוצאתי בקבוק מים קרים ולגמתי עד
הטיפה האחרונה בבקבוק.
מסוחררת, ניזכרת ברגעים במועדון, באנשים, בחיוכים ובעצב שתפס
ולא עזב אותי בפנים.

שהגעתי הביתה הוא יצא: העצב.
העצב בכבודו ובעצמו.

התחלתי לבכות, ולשלוח להוא sms, ולהגיד לו שאני אוהבת אותו,
למרות שהרגשתי שאני מתגברת, זה חזר שוב.

התקשרתי אליו,
ואז הוא אמר את זה:
"ליאת אני לא אוהב אותך."
והרגשתי איך שליבי נחצה,
ניפצע, מתפוצץ על הריצפה.
האמת המרה.

האמת,
שאני נתתי את כל ליבי.
את כולי,
זה לא היה הדדי.

אז שיעבור הזמן,
הפצעים יגלידו.
אני יתן את ליבי למישהו אחר שיאהב אותי.