|
זהו שיר מאוד מוכר
על איש מאוד מוזר
שיצא בחורף קר לחזות את המחר
בשעה שהיא עזבה
הוא שכח מאהבה.
הוא סיפר לכולם על סיפורי מסעות
ורק אותה עיניו רואות.
אם להתקיים בשלווה כך או כך
לחיות במציאות הוא לגמרי שכח
בלי שום הסבר ביום בהיר
הם התחילו זה את זו להכיר
היא אותו לא הפסיקה לחבב
וליבו לא הפסיק ממנה ללבב
הם חיו ככה עם שמחה בפנים
עם סיבה אחת הם היו בעננים
כאשר התברר שבעצם זו טעות
פרודים והשמים מלאי לכות
היא עזבה אותו ביום רע של עצבות
המחשבות חלפו כל כך במהירות.
עד היום האיש לא נשמע יותר
ולא היו לו סיפורים לספר
לשם מאז לא שב
שכח בכלל אם אותה אהב
ברגע של ריקנות וחוסר תקווה
נשאר אדם ללא מחשבה.
ההקדשה פתוחה במיוחד בשבילו. |
|
|
"אז... אתה
הולך לחפש
עטלפים?"
מתוך ספרו של
שמואל
איציקוביץ',
"מיליון ואחת
דרכים להגיד
"זיון" מבלי
ממש להגיד את
המילה." |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.