"מה היא עושה?"
"חופרת."
"בשביל מה? לא חבל על הגינה?"
"לא. היא חופרת את הקבר של עצמה."
"אה-אה. של עצמה?"
"של עצמה."
"ומתי ההלוויה?"
"תשאל אותה..."
"היי, מתי ההלוויה? ...היא לא עונה לי. למה את לא עונה?"
"היא עסוקה."
"במה?"
"היא חופרת."
"חופרת? כאן? אני אפול פה בלילה, זה בטוח."
"לא, אחר-כך היא תכסה את הכל. לא תיפול."
"חופרת ואז מכסה. למה זה?"
"היא תסיים את העניינים שלה, תזיז כמה פיסות אדמה מטה, עם
האצבעות, ואת השאר כבר מחר, מישהו יעבור ויזרוק עוד חול
לבור."
"אה-אה. אני יכול לעזור?"
"תשאל אותה."
"אני יכול לעזור? ...היא לא עונה לי. למה את לא עונה?"
"היא עסוקה."
"עסוקה מה? מה היא עושה?"
"ממיתה."
"ממיתה? למה?"
"יש דברים שלא נועדו לחיות. ויש כאלה שפשוט הגיע זמנם."
"ואני?"
"ואתה?"
"גם אותי היא ממיתה?"
"לא יודעת. תשאל אותה."
"היי, גם אותי את ממיתה היום? ...היא לא עונה לי. למה את לא
עונה?"
"היא עסוקה."
"היא?"
"כן, היא."
"עובדת בגינה?"
"עובדת בחיים. עובדת בעולם. אובדת עצות."
"במה היא עובדת?"
"האמת העבודה שלה כמעט ונסתיימה. שכן היא בטוחה שהיא נכשלה.
הוטל עליה לטפל בעצמה. להשגיח מכל פגע רע. לאהוב את דמותה.
לדאוג לה. להתקיים ולקדם. והיא נכשלה."
"או. מסכנה."
"לא. לא היה, לא מסכנה."
"לא?"
"לא."
"ואיך זה?"
"להיכשל? או איך זה שהיא לא מסכנה?"
"איך זה ואיך זה?"
"היא לא מסכנה כי אין מסכנים. ואין מסכנים כי כולנו מסכנים.
איך זה להיכשל, תשאל אותה."
"היי, איך זה להיכשל? ...היא לא עונה לי. למה את לא עונה?"
"היא עסוקה. המלאכה עוד לא הושלמה."
"אה, עוד לא הושלמה..."
"היא לא שואפת לשלמות שלמה. היא וויתרה לפני שניסתה."
"ניסתה מה?"
"למצוא את השלמות, השלמה. להגיע אליה."
"אמממ. זאת מוותרת ונכשלת. לא מי יודע מה, אה?"
"לפחות היא מודה. לפחות היא עושה משהו עם התוצאה."
"כן? מה היא עושה?"
"מוותרת ונכשלת עוד לפני שניסתה."
"אה-אה."
"היא חופרת את הקבר של עצמה."