ראו את נקודת מבטו של עלה השוכן על עץ בגינה ציבורית בת"א.
העלה שואף להיות כציפור אך הגיע למסקנות אחרות בסוף.
כתבתי את זה במסגרת קורס שלי, אבל בסוף יצא ככה.

אני יושב לי על ספסל בתוך גינה ובלב סערה, מסתכל על העננים
,מקשיב לרשרוש העלים ועוד פעם עולות לי מחשבות בנוגע לחיים.
אנו מסתובבים סחור וסחור אף פעם לא מסתכלים לאחור עפים למרחקים
לא יודעים היכן אנו נמים כי אנו כעלים העפים ברוח שמנסים לחקות
את מעוף הציפור,לדאות לעבר העננים ולעוף מעל הימים על כל זה
אנו כל הזמן חולמים.
על גבי הרוח החרישה יצאנו לדאות, ניתקנו את עצמנו מן הענף ומן
אחינו העלים , אך לא עברו מס' רגעים וכבר מצאנו עצמנו על הקרקע
הרכה,שממנה העץ יצא.
והנה באה ציפור כדי לקחת אותנו משם, לקחה אותנו לקן שלה בלב
הים. כשאנו מתרחקים מן העץ ומן הסערה מנסים לעוף מבעד לרוח
הקרירה היא התעייפה ונפלנו אל המים הקרים.
שטתי בימים ללא מטרה, לא יודע איפה אני ואיפה אהיה רק את העץ
שלי התפללתי שאראה.
והנה אני מתעורר מן החלום מסתכל ימינה וגם לשמאל רק שאדע ביתר
ביטחון. שאני הוא ענף ולא עלה ועם הרוח לא אוכל לעוף גם אם היא
תרצה.
מדוע עלי לרצות לעוף כשאני מחובר לגזע כה עבה, ולשמיים אגיע
אולי עוד היום כי לעץ עוזר אני לגדול ולא ליפול.
בסופו של היום הציפור באה אלי, אל הענף, להניח את הקן אז באמת
למה עלי להתלונן???