ביקשתי מכולם להיות בשקט, ואמרתי להם שאני רוצה אותך...

אז הרוח ברחה והגשם בכה
הכוכבים מה-זה נדלקו והשמש פשוט זרחה
האדמה נשקה לשמיים, האש התלהבה
והמים רתחו אבל רק מאהבה
ורק הירח חוזר ומוודא: "אתה מתכוון למש"קית ביטחון שדה?"
"היא ולא אחרת!" מיד אני מודה

אז הגשם פסק והרוח שקטה
הכוכבים נפלו והאש כבתה
המים נזלו על השמש, שנמסה לה לאיטה...
הירח עצם עיניים והלך לישון
ואני לעצמי מקווה בינתיים שגם האהבה ביד הלשון

אז הלכתי הבייתה וחשבתי עלייך
מדמיין את עצמי מלטף את פנייך
מדמיין את שפתיי נושקות לשפתייך
מדמיין את פעימות ליבי מתמזגות עם פעימותייך
ואני יושב ובוהה
ואני חושב ותוהה
ומדמיין ומדמיין ומדמיין...

ואולי אני תמים ואת לא באמת קיימת
אך אותה הרגשה שם בלב חיה ונושמת...
אז מה אם אני תמים כמו ילד שראה פיה או מלאך
אני תמים ונרגש ואוהב אותך

אבל את צריכה את הזמן ואת לא יודעת
וליבי זועק מכאב ואת לא שומעת
אז מה קורה בינינו, אני מפחד לשאול
אני צריך אותך עכשיו, אני כבר לא יכול
איפה את, נסיכה? איפה הדרקון?
אם אני תופס אותו, אני חותך לו ת'גרון
והאבירות לא נכחדה, מון שרי
היא טמונה אי-שם, נצורה בליבי

ואשרי האיש הנאהב ע"י אהובתו
אשרי האדם שיש לו אותך לצידו...


נכתב בזמנו לאקסית...כן, היא הייתה מש"קית ביטחון שדה...