ביום שיוגב, האח של אבי, התגייס, שיחקנו בחיילים. אבי היה
מפקד, ואני סתם חייל. לקחנו כל אחד רובה צעצוע גדול, שעושה קול
כמו רעשן של פורים, והתחלנו לרוץ ולהשתולל ברחובות. עשינו מארב
לחתול בפח זבל והפחדנו חבורה של ילדים קטנים. אני הייתי בן 10
ואבי בן 11, אז הוא תמיד קבע מה נעשה ולאן נלך.

כשהתחיל להיות חושך, אבי רצה שנעשה מארב להורים שלי. לא הסכמתי
בהתחלה, אבל הוא שכנע אותי ככה. טוב, כי הוא היה מפקד, ואני
סתם חייל. נשכבנו מאחורי הסובארו הלבנה ליד החניה של ההורים
שלי, וחיכינו. אחרי רבע שעה ההורים שלי הגיעו. אבא שלי נכנס
לחניה וכיבה את המנוע, ואימא שלי יצאה החוצה עם התיק הכחול
הגדול שלה. אחר כך אבא שלי יצא ונעל את הדלתות עם השלט. איך
שהוא עשה את זה, אבי קפץ עליו עם הרובה והתחיל לרסס אותו. אבא
שלי תפס לו את היד וצרח עליו שהוא לא נורמלי, ואימא שלי צרחה
ושמה יד על הפה שלה כמו שהיא עושה תמיד כשהיא ממש נבהלת. אני
רק עמדתי בצד וגררתי את הרובה שלי על הרצפה. אבי אמר שחטפתי
הלם קרב.

אחרי זה ההורים שלי סחבו אותי הביתה והלכתי לישון. קצת לפני
חצות אבי העיר אותי. הוא דפק על החלון, וכשפתחתי- הוא חייך
ואמר שהולכים עכשיו לדפוק מחבל. התלבשתי מהר ויצאתי החוצה דרך
החלון. אבי אמר שאסור לי להיות עפו"ץ. יוגב אמר שבצבא אסור
להתעפ"ץ אף פעם. אני ככה לא ידעתי בדיוק מה זה להתעפ"ץ, ובכלל
הייתי דיי עייף, אז חשבתי שאני פשוט אזהר באופן כללי.

הלכנו לגן השעשועים. אבי הלך ראשון עם פנס. הוא הורה לי לשכב
מאחורי המגלשה ולכפות, בזמן שהוא ירוץ לארגז חול. הדשא שליד
המגלשה היה קר ורטוב מטל והתלכלכו לי המכנסיים.
הייתי דיי עסוק בלהתכרבל בתוך החולצה שלי, כשהמחבל הגיע. זה
היה ניסים השמן מהמכולת, שפתוחה עד 12 בלילה. הוא הלך מאוד לאט
ועישן סיגריה. הייתה לו חולצת משבצות רפויה, שמתוכה בצבצה הכרס
הגדולה שלו. אבי סימן לי משהו, כשהוא עבר ליד המגלשה. לא הבנתי
מה זה בדיוק, אז רק עשיתי "כן" עם הראש ואבי זינק על ניסים
וחנק אותו. אני שוב ישבתי לי בצד, בזמן שניסים הוריד לאבי
סטירה והעיף את התחת שלו על הארגז חול. אבי אמר שאני טיפש
ופחדן, ובכלל - הוא אמר שאני חייל דפוק.

זה דיי גרם לי להרגיש רע, שלא הייתי חייל טוב, אפילו רק במשחק.
בגלל זה נורא שמחתי, שבדרך חזרה אבי התלהב ממני.
היה נורא חשוך בדרך, כי כל הפנסים נכבו כבר, ולא היה לי מושג
איפה אני דורך. פתאום הרגשתי משהו רך מתחת לרגליים. הסתכלתי
למטה וראיתי שדרכתי על חתול מת. לא סתם, דרכתי לו בתוך הבטן
השפוכה שלו על הכביש. אבי השתולל נורא, כי זה עשה לי נעליים
אדומות מבריקות כאלה כמו שהיו ליוגב. "עכשיו אתה חייל אמיתי"
הוא אמר, ואני רק חייכתי, כי זכרתי שהוא המפקד, ואני סתם חייל.