השמש כבר התחילה לשקוע, השמיים נצבעו בגוונים חמים של כתום
וורוד. היא ישבה שם עם מבט חולמני על פניה. אפשר היה לחשוד
שהיא מאוהבת. היא חיכתה שם לרון. מי זה רון, אתם שואלים? עדיף
לכם לא לדעת. רון הוא לא נער רגיל. רון הוא "מופרע", כך כולם
אומרים. אבל לה, לסיוון, לא אכפת. הוא שותה, מעשן ותמיד ארשת
של כעס מעטרת את פניו. מבט אחד אליו גורם לבנים בשכבה להתרחק
לפחות שני מטרים אחורה. יש לו עבר מפוקפק עם קטטות, מסכן מי
שנכנס לטווח שלו. אתם בטח מניחים שסיוון היא טיפוס, שמתאים
ל"מופרעים". אתם טועים. סיוון היא אולי לא מלאך, אבל היא בהחלט
קרובה לכך. סיוון לעולם לא הייתה מעזה לחשוב עליו, על רון. היא
לא הסתובבה עם טיפוסים כמוהו אלא עם ילדים שקטים ומתורבתים. אז
איך הם הכירו, אתם שואלים? הם בכלל באותו כיתה. כבר שנתיים.
והם לעולם לא ניהלו שיחה עד אותו יום.

המורה של סיוון ניגשה אליה בסוף היום וביקשה ממנה לעזור לרון.
כמובן שסיוון נלחצה, אבל היא לא רצתה לאכזב את המורה. אז
התפקיד שלה היה לשבת איתו שעה ביום בספריית ביה"ס ולעזור לו.
למחרת, סיוון הייתה כל כך לחוצה, שאפילו בשיעורים היא לא יכלה
להתרכז. בסוף היום היא מיהרה לספרייה, התיישבה שם ליד איזה
שולחן וחיכתה. חמש דקות... עשר דקות... היא לא יכלה להביא את
עצמה לקום וללכת. ולבסוף, לאחר רבע שעה הוא נזכר להגיע. כעס
בעיניו. הוא התיישב מולה, והם הסתכלו אחד על השני. סיוון מאז
ומתמיד התקשתה להסתכל לאנשים בעיניים, במיוחד לבנים. אך
כשהסתכלה בעיניו, היא לא יכלה להפסיק, כאילו הוטל עליה כישוף.
במשך 5 דקות או יותר הם הסתכלו אחד בעיניו של השני ללא להוציא
מילה. לפתע רון קם, והלך. סיוון הרגישה נורא. מה היא תספר
למורה מחר? האם הפגישות יימשכו עם רון? והכי חשוב, איך היא
הצליחה להסתכל בעיניו?... היא ישבה בספרייה שעה ארוכה והרהרה
במה שקרה.

למחרת, היא ורון לא הסתכלו אחד על השני אפילו, וסיוון לא דיברה
עם המורה. בסוף היום היא הלכה לספרייה ולמרבה הפלא- הוא ישב שם
וחיכה לה. היא התיישבה מולו, ושוב המבט הזה. הפעם זה נמשך הרבה
יותר, רבע שעה, אפילו, היא חשבה לעצמה. היא שמה לב שהמבט
בעיניו שונה, היא לא הרגישה כעס אלא עצב. ובדיוק כשהבינה זאת,
רון קם והלך. כך נמשכו המפגשים ובכל מפגש הם הסתכלו אחד בעיני
השני יותר ויותר זמן. לאחר מכן, גם החליפו כמה מילים. לאחר
מכן, היא כבר עזרה לו בלימודים ולאחר חודשיים הם כבר דיברו כל
יום (לא במסגרת העזרה שלאחר הלימודים).

רון סיפר לסיוון את כל הסודות שלו, את הבעיות שלו עם בנות, את
כל מה שהטריד אותו. והיא עזרה לו ועודדה אותו. היא חיכתה בקוצר
רוח לכל צילצול ממנו, לכל פגישה איתו, לכל מבט חודר שלו. הוא
היה הדבר היחיד עליו חשבה. בשיעורים החשובים לה כל כך לא יכלה
אפילו להתרכז. המחשבות בעצמן התחילו לנדוד והדמיון השתגע.
בדמיונה הם היו אפילו יותר קרובים מעכשיו. אתם כבר יכולים לנחש
שסיוון התחילה להתאהב ברון. בכל פעם שהתחילה עם המחשבות, היא
עצרה את עצמה. 'תפסיקי!' חשבה,' את רק תפגעי בעצמך'. סיוון
הרגישה שהיא משתגעת. היא לא יכלה יותר לדבר איתו על בנות. היא
הרגישה שתולשים את ליבה מהמקום, בכל פעם שהוא אומר דברים כאלה.
היא לא יכלה להיפגש איתו, או ללמד אותו. היא לא יכלה להסתכל
בעיניו ולדעת שהיא לא תוכל לעולם להיות שלו. 'אני חייבת להפסיק
את זה', חשבה לעצמה, 'אני לא יכולה יותר'.

סיוון לא ענתה לשיחות שלו והתחמקה ממנו במשך שבוע כבר. היא
הרגישה רע. רע מאוד. לאחר שבוע וחצי היא נזכרה שהיא קבעה איתו
ללמד אותו היסטוריה. היא לא יכולה לאכזב את המורה, חשבה לעצמה,
אך היא גם לא יכולה להיפגש איתו. לפתע צלצול טלפון החזיר אותה
למציאות. היא מיהרה לענות. "הלו?" היא אמרה. "סיוון?" ענה לה
בחזרה קולו המחוספס של רון. הו, כמה היא התגעגעה לקולו. אך
פתאום היא הרגישה נורא. מה היא תאמר לו? היא לא יכולה להיפגש
איתו יותר, פשוט לא יכולה. "סיוון, קבענו להיפגש היום, זוכרת?
תחכי לי בכניסה לבניין שלך. אני אבוא עוד חצי שעה". הוא ניתק.
'השיחה הייתה כל כך קרה', חשבה לעצמה, 'יופי. הוא כבר התרגל
לחיות בלעדיי. כל מה שהוא רוצה ממני זה עזרה בהיסטוריה. מעניין
אם אני אפילו נחשבת בשבילו כידידה'.

לאחר חצי שעה בדיוק היא ירדה לחצר, להיכן שרון ביקש שתחכה לו,
והתיישבה שם על הדשא. היא הביטה בשמיים הצבועים בגוונים כה
חמים ורכים, הרוח הנעימה ליטפה את פניה. ומחשבותיה שוב התחילו
לנדוד. ושוב המבט החולמני הזה. שוב פעם היא ורון זוג. בדמיון
שלה, כמובן. היא הרגישה אושר רגעי. ואז, רון הגיע. הוא התיישב
מולה, היא בקושי יכלה להרים את מבטה. אך בכל זאת עשתה זאת,
ועיניה נפגשו עם עיניו החודרות, היפות, המרתקות. כאב חד פילח
את ליבה. היא הרגישה שעוד רגע עיניה יתחילו לדמוע. 'תפסיקי',
היא אמרה לעצמה, 'תפסיקי להשלות את עצמך. הוא בחיים לא ירצה
אותך. ידידה- זה כל מה שאת בשבילו, אפילו פחות'. היא שוב
השפילה את מבטה, הצליחה להתנתק מעיניו. היא שוב הרגישה כה
מפוחדת כמו בפעם הראשונה שנפגשו.
היא שוב הסתכלה בעיניו של רון, המבט היה שונה. היא הרגישה,
שהוא משקף את רגשותיה.
                                "אני אוהב אותך".

אני לא מבינה למה כל כך קשה לי לפרסם יצירות כתובות /: