בבית, בחיבוק ידיים
חושב על העובדה המצערת
פעם היינו שניים.
היום, אחד פה
והשני, עוד לא הגיע לשם
משהו נעלם
משהו אצלך!
את לא הוצאת לי את הרוח
אלא קרעת לי ת'מפרש
הרצון ירד פלאים
המוטיבציה... גם לא מרקיעת שחקים.
לא היה גבול לרצון שלי
אבל כשענית לי בחיוב
קטלת אותו:
"מממ... כן"
אני כזה מסכן,
מרגיש מטומטם!
לא נורא, יעבור.
לא אשאל אותך יותר מתי נפגש.
לא אתרגש כשתרצי להפגש.
הפכת אותי לאדיש
עצוב ואת עוד יותר.
מרוב אדישות טריה
אני אפילו לא כועס,
מאוד מאוכזב
לא ממך,
מהמצב.
רק נשאר לי לברכך לדרך, אז...
יאללה סעי
שבוע הייתי לבד
מי יודע, אולי עוד אחד
יתחיל להיות נחמד!!!
לא אגיד לך שתחזרי שתהיי שלי
כי את כבר לא...
אבל,
ברגע שתחליטי שכן
ותרצי את המצב לתקן
תתחילי להוכיח
ואז... תחזור מוטיבציה.
בינתיים, נשארה רק האהבה. |
