בלילות הקיץ של סוף ספטמבר לעיתים יורד גשם. אני זוכר יום חם,
מעט לפני ראש השנה. באותם ימים כבר ניתן היה לשמוע את גלי הים.
ידעתי כי אינם רגועים, כי הם יודעים שמתקרב סוף הקיץ.

ישבנו ברוח קרירה, אני ואהובתי, לקראת ערב, בקיץ, בסוף ספטמבר.
היא הביטה אל פני הים ואני הבטתי אל פניה. "קר," היא אמרה. לא
ציפינו לרוח. לא ציפינו לקור. אני כרכתי את ידי סביבה ושתקתי.
היא הזיזה את עיניה רק לרגע מהים וכמעט הביטה בי. אך לבסוף
חזרה מעצמה וחזרה אל הים. "קר," היא אמרה "אולי בכל זאת נלך
הביתה." הורדתי את ידי ממנה, באמת היה קר. לא זזנו, נשארנו שם
עד שחלפה לה עוד שעה והגיע ליל הקיץ. הוא הוריד עלינו גשם
וחזרנו איש-איש לביתו שלו.