כשמפחיד ועצוב ומשהו רע יכול להתרחש
מפחיד לכתוב כי את הכאב לא רוצים לממש.
האצבעות רועדות למשמע האוזניים
החלומות מתכסים בשחור, לא רוצים לסגור את העיניים.
חולמים על זה בלילה
לפעמים חושבים על זה ביום.
מתעטפים בפחד ודמעה זולגת מהעין הקטנה
מנסים להכהות את זו התחושה, זו הקשה.
דואגים לסביבה, הקרובה, מאוד
רוצים לשמור עליהם טוב טוב, שלא יהיו לנו סיבות לחשוב.
מאמינים באלוהים ושואלים אותו, למה?
האם פשענו?
עשינו רע?
האם חטאנו?
והוא מהנהן בראשו לשלילה ואומר:
"יהיה בסדר
הכל יסתדר.
החיים הם מסע ארוך
לפעמים מקבלים מכה
צריך קודם ליפול בשביל ללמוד ללכת
צריך לקבל סטירה בשביל להעריך באמת נשיקה".