[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הראל אדר
/
טעם החיים

"אני כבר עולה..." אמר סגל לגלעד בזמן שהתארגן לשמירה ושם עליו
את האפוד.
"אני רק קופץ שנייה לקנות פחית קולה".
אהרון חיכה לו בעמדת הבונקר, השעה הייתה כבר 2:20  והוא נתפר
ב-20 דקות.
"צילפונית- שמיר בועז..." אהרון ניסה לעלות בקשר מול הסמל תורן
שנמצא בחמ"ל בעודו שואף שאיפות אחרונות מהסיגריה האחרונה
שנותרה לו.
"קבל כי אני נתפר כבר ב 20 קטנות, אתה יכול לבדוק מה קורה עם
סגל?"
הסמל תורן ניגש לחדרו של סגל אבל הוא לא היה שם, הוא גם לא היה
בשירותים...
"איפה השוקיסט הזה?" סינן לעצמו אהרון.
הסמל תורן העיר את בני, שאף פעם לא מתנגד לשמור גם אם זה באמצע
הלילה, הוא חשב שסגל כבר יצוץ בבוקר.
אבל הוא לא... הוא לא צץ בבוקר וגם לא בצהריים.

איתמר הגיע בריצה לחדרו של מפקד הבסיס ופרץ פנימה כשהוא מפר
את כל כללי הנימוס הצבאיים.
"הנה הנעל שלו!" אמר בהתרגשות תוך כדי שהוא מנופף בידו בנעל
צבאית אדומה שהשם סגל ע. כתוב בתוכה בצורה ברורה מאוד.
מפקד הבסיס שלח את ידו כאילו כדי לגרד בשיערו אך בעצם המטרה
הייתה לסדר את הפאה, הוא הייה בטוח שאיש לא שם לב אליה...
"איפה זה היה?" שאל מפקד הבסיס בקולו המחוספס, לקח את הנעל
מידיו של איתמר והתחיל לבחון אותה מקרוב כאילו הוא מקווה שסגל
נמצא בתוכה.
"זה הגיע איכשהו לפתח של מכונת הפחיות, איפה שיוצאים הפחיות
אתה יודע..."
"איך זה הגיע לשם?" שאל מפקד הבסיס את איתמר בהתרגשות.
"אהה... לא יודע..." השיב איתמר שקצת נבהל מהטון של מפקד
הבסיס.
"תמשיכו לחפש!" אמר מפקד הבסיס הפעם בטון הרבה יותר רגוע
והתיישב על כיסאו.
כל אותו היום וגם בלילה נמשכו החיפושים אחרי סגל אך העלו חרס.
משפחתו של סגל עדיין לא יודעה
אודות המקרה.

ב 3:30 בלילה יוגב ומוטי בפטרול...
"יוגב אני הולך שנייה להשתין, אל תעלם".
מוטי הלך להשתין, כשחזר הוא לא ראה את יוגב.
"יוגב?"  מוטי קרא אבל יוגב לא ענה.
"יוגב?!" מוטי צעק חזק יותר... יוגב לא ענה.
"יוגב???" הפעם הוא צעק ממש חזק וניכר היה בקולו שהוא מוטרד.
"מה? מה אתה צורח בשעה כזאת? מה יש לך?" נשמע קולו של יוגב
שהיה שרוע על הדשא מתקשה לפתוח את עיניו שכנראה היו עצומות
חזק.
"מה אתה נרדם באמצע הפטרול? לך לשטוף פנים! אנחנו עשר מטר
מהחמ"ל, אתה כל כך רוצה לחטוף שבת?" יוגב הלך לשטוף פנים,
כשהוא חזר מוטי נעלם...
"מוטי נו די! בוא נמשיך..." -אבל מוטי לא ענה. בשעה ארבע לפנות
בוקר כל הבסיס כבר היה על הרגליים וחיפש את מוטי.

"גרעעעעעע"  - " שמעת את זה?" שאל אלון את יוסי בזמן
החיפושים.
"כן, מה זה היה?"
-"לא יודע אבל זה בא מכיוון המכונה..." שניהם הסתובבו לעבר
מכונת הקולה.
"נראה לי שהמכונה עשתה גרפס" אמר יוסי ושניהם צחקו והמשיכו
ללכת לחפש את מוטי.

דני החובש שמר בבונקר בלילה שאחרי ופחד פחד מוות. העדרותם של
מוטי וסגל הפחידה אותו במיוחד, הוא היה בטוח שהם נחטפו למרות
שהבסיס ממוקם במקום בטוח יחסית. הוא שמר לבד והיה
עייף מאד. הוא פחד להירדם ולכן החליט לנטוש לכמה רגעים את
העמדה וללכת לקנות לעצמו שתייה.
הוא חשב ששתייה קרה בהחלט תעיר אותו.

בשעה 6 בבוקר הגיע אורן לעמדת הבונקר כדי להחליף את דני
החובש, אבל דני החובש לא היה שם.
"חבשן! בטח חתך לישון מוקדם והשאיר את העמדה ריקה" חשב לעצמו
אורן והתיישב ליד הבונקר.
היה זה יום חם וכבר בשעה 9 חש אורן נחילים של זיעה מדגדגים את
גבו התחתון וזורמים אל עבר אחוריו. הוא חשב לעצמו: 'היום שבת
אף אחד לא ישים לב אם אני אקפוץ שנייה ואקנה לי קולה קרה...
איך אני מת לקולה קרה!'
הוא הגיע למכונה לחץ על הספרות 0 ו- 7 כדי שתצא לו פחית, היא
הייתה קרה, תענוג לכפות הידיים.
אורן העביר את הפחית על מצחו כדי להתענג מקורה, פתח
אותה..."טסססס" אורן כל כך אהב את הצליל הזה... ולגם מהפחית,
פתאום ירק הכול החוצה והשתעל. זה היה דם! שפתיו וסנטרו של אורן
היו מוכתמים בדם ששתה מהפחית. הוא הסתכל על המכונה, על הצג היה
רשום "דם". הספרות שהוא הקיש קודם נראו לו עכשיו כמו המילה דם.
הוא שפך את תכולת הפחית על הרצפה ובאמת היא הייתה מלאה בדם,
היה בה רק דם אדום מאוד וסמיך.
אורן השליך את הפחית ורץ לחדרו של הסמל תורן
-"מה קרה?" שאל הסמל תורן.
"בוא מהר! בוא תראה!" האיץ בו אורן. הם רצו למכונה.
"תראה!" אמר אורן והצביע לעבר הרצפה. הסמל תורן הסתכל עליו
במבט שכאילו אומר: 'למי אתה חושב שאתה נותן פקודות יא צעיר!'
ואז הביט למטה לעבר הדם שכבר שינה צבעו לחום חזק.
"בחייך בשביל זה אתה מעיר אותי ב 9 וחצי לפנות בוקר? קח סמרטוט
ותתחיל לשפשף! עד 12 אני רוצה את הרצפה נקייה! ברור?! ותברר לי
מי אחראי לזה!"
אורן הרים קולו:
"לא! בחיי זה דם! זה היה בפחית שקניתי!" הסמל תורן שוב הביט בו
במבט מוזר:
"אם אתה בונה על קב"ן - תשכח מזה ! עליי לא עובדים ההצגות
שלך!".
"תקנה פחית ותראה שאני לא עושה לך הצגות!" דחק בו אורן.
- "טוב אני אקנה, אבל רק בגלל שאני צמא ולא כי אני מאמין
לשטויות שלך..." הסמל תורן הכניס מטבע של עשרה שקלים, לחץ 07 ,
יצאה פחית , פתח אותה. "טסססס". לגם ממנה חשף את שיניו ואמר:
"אני ערפד!" והמשיך לשתות כשהוא מגחך בין שלוק לשלוק.

"רגע!" אמר לפתע הסמל תורן, "מה עם העודף שלי?" הוא לא הבין
למה הוא לא שמע את צליל המטבעות הנופלים לתוך הפתח של העודף.
הוא לחץ חזק על הלחצן של העודף ושמע משהו נופל אבל זה לא היה
רעש של מטבעות, זה היה רעש עמום.
הסמל תורן הכניס יד אל תוך החור והוציא זרת...  
"מ... מה... מה זה?!" הוא צעק וזרק את האצבע, זו הייתה זרת
כרותה של בן אדם. הסמל תורן עמד המום אל מול המכונה. אורן נכנס
לפאניקה והתחיל לבעוט במכונה ולצעוק:
"תחזירי אותם! תחזירי אותם!" הסמל תורן חדל משתיקתו והחל גם
הוא בועט במכונה בכוח וצועק. הם עשו רעש עצום! ופתאום שקט...

"גרעעעע" חזק הדהד בחוצות הבסיס. אלון ויוסי ששמרו יחד בעמדה
המזרחית הביטו אחד בשני-
"שוב המכונה עושה גרפסים..." אמר אלון ושניהם פרצו בצחוק.

לא עבר הרבה זמן עד שכולם גילו שגם דני החובש אורן והסמל תורן
נעלמו.
מפקד הבסיס החליט שחמישה נעדרים זה כבר קצת יותר מדי ופתח
בחקירה.
בשלוש אחר הצהריים ביום ראשון התייצב מפקד הבסיס עייף ורצוץ
בבסיס מצ"ח, נכנס למשרד
של מפקד מצ"ח וסגנו, ששהה שם באותו הזמן, גרד בשיערו ואמר:
"יש לי בסיס מוצק להאמין שישנו רוצח אכזרי במיוחד בבסיסי!"
-"כן, מהו הבסיס המוצק?" אמר מפקד מצ"ח בחצי אדישות חצי
זלזול.
מפקד הבסיס הוציא מכיסו את הזרת שמצא, היא החליקה לו מהיד והוא
התכופף והרים אותה מהרצפה ביד אחת ובשנייה גרד בשיערו.
מפקד מצ"ח וסגנו קמו ממקומם.
"איפה מצאת את זה?" הם שאלו כמעט בפה אחד.
-"זה היה בפינה נידחת של הבסיס ליד מכונת הפחיות."
סגן מפקד מצ"ח קפץ:
"מה אמרת? ליד מכונת הפחיות?"
-"כן... כן, למה?" שאל מפקד הבסיס.
-"תגיד לי" פתח סגן מפקד מצ"ח "כמה מכונות שתייה או ברזיות יש
ליד המכונה הזאת?"
-"אהה... אין בכלל אם אני לא טועה" אמר מפקד הבסיס.
"מה אתה מנסה להגיד?" מפקד הבסיס ניסה להבין מה הולך פה.
-"אתה אומר..." התפרץ מפקד מצ"ח "שזה אותו קייס כמו באבנית ב
82?"
-"אני חושש שכן!" השיב סגנו.
-"אה! הבנתי!" מפקד הבסיס ניסה להראות שהוא בעניינים.
"אתה אומר שמישהו רצח את החבר שלו כי הוא היה נורא צמא והמכונה
הייתה מקולקלת ולא הייתה אף מכונה אחרת בסביבה. אז בשילוב של
הכעס על המכונה המקולקלת, החום בבסיסנו וחוסר השתייה הוא הגיע
לידי רצח! " מפקד הבסיס היה מבסוט ממסקנתו... "ומקרה זה חזר על
עצמו 5 פעמים!".
מפקד מצ"ח וסגנו הביטו בו במבט משונה...
"לא! זה לא מה שקרה..."  אמר הסגן  "זה ישמע לך אולי קצת מוזר
אבל למכונות שתייה יש נטיות מוזרות לפעמים. כשמשעמם להן, זאת
אומרת כשמשאירים אותן לבד, בלי מכונות או ברזים אחרים לידן הן
מתחילות לעשות דברים מוזרים. היו לנו כל מיני מקרים כמו מכונות
שתייה שמרוב שעמום פשוט ירו פחיות על עוברים ושבים או נכנסו
לדיכאון עד כדי כך שהן נתקו עצמן מהחשמל, הייתה אפילו מכונה
שצרכה סמים, היה לה פושר אחד שהכניס מריחואנה דרך הפתח של
הפחיות ויצא לו כסף מהפתח של העודף."
-"היא הייתה מסטולה לגמרי" קטע אותו מפקד מצ"ח בגיחוך...
"ראית פעם מכונת פחיות בhigh?"

-" רגע... ומה קרה באבנית?" שאל מפקד הבסיס.
-"אה... אבנית..." פתח הסגן "אבנית היה בסיס נידח בנגב שננטש
לגמרי ונשאר שומם לחלוטין, רק מכונת שתייה אחת נשכחה שם, היא
חיכתה שנה, האל יודע איך היא שרדה לבדה שנה במדבר, אחרי שנה
באו שני סבלים לקחת אותה, אבל הם נעלמו. שוטר בודד, שהגיע לחפש
עקבות, נעלם גם הוא. בדואי צעיר שראה את השוטר ואת מה שקרה לו
מרחוק דיווח על זה למשטרה, כמובן שהשוטרים חשבו שהוא מקשקש אבל
כשראו שהשוטר לא חוזר נשלחה לשם עוד ניידת. השוטרים לא הצליחו
לפתוח את המכונה אז הם ירו בה ורק אחרי ש 33 כדורים חוררו לה
את הצורה הם הצליחו לפתוח אותה ולגלות שם את שלושת האומללים."
-"אני לא מאמין לכל זה!" אמר מפקד הבסיס.
-"מאמין או לא מאמין אני מקווה שברור לך שמילה אחת מכל מה
ששמעת כאן בשום פנים ואופן לא יוצאת מכאן! אנחנו עושים מאמצים
אדירים כדי שאזרחים לא יגלו שקורים בארץ דברים שנוגדים את חוקי
הטבע, המעטים שבכל זאת ראו דברים שהם לא היו אמורים לראות
מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים, כדי שאף אחד לא יחשוב לבדוק
לעומק את אמיתות הטענות. אנחנו לא רוצים שאנשים יכנסו לפאניקה!
חוץ מזה יש לנו הסכם עם החברה..."
-" אהה... כמובן, כמובן" אמר מפקד הבסיס.

בינתיים בבסיס אלון חיפש את יוסי...
"יאללה, איפה הוא נעלם? שעה! שעה שאני מחפש אותו..." חשב
לעצמו. "גרעעעעע" הוא שוב שמע את הרעש כשעבר על יד המכונה.
"אני חייב לספר ליוסי! איזה צחוקים!" אמר לעצמו...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני הכי אוהבת
פה את זה שאם
אתה לוחץ על
משהו באדום, אז
זה עובר לך
לעמוד אחר !


בלונדינית רואה
את פלאי העולם
החדש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/4/05 9:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הראל אדר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה