אילו היית יודעת
כמה שאני מתגעגעת
אליך
אולי היית מחליטה
לחזור.
אך זה לא מספיק
והירח משכיח כאבי
והכוכבים נוצצים
לילות לבנים.

מתי תחזרי?
שאלתי בכמיהה
הירח לא ענה
והכוכבים לא נצצו
לילות לבנים
ימים בלי שינה
ואולי עכשיו
ארדם ולא אקום.

למדי אותי לעוף
בבקשה
למדי אותי לעוף
אוכל להגיע אליך
בכנפי השבורות
משובצות בדמעות קטנות.
ילדים שלא ישנים
ורואים
דמות מעופפת.
אולי זאת אני,
אולי זאת את.

כל כך יפה
הפרח שתפרת לי
במו ידיך הבוכיות
המדממות
ועכשיו הוא נפרם
ולא אני נגעתי בו
ולא אני כי,
לי כואב לגעת,
בזכרונות שלך.
האם את
פרמת?

את לא יודעת
כמה חיכיתי
עורי התקלף
ודמעותי כבר יבשו
ולא נשאר דבר
לא
כבר לא נשאר דבר ממני
שתוכלי לקחת עימך
כשתחזרי.

אמרת שאני יפה
ואולי זה מה שהרג
כשתחזרי,
אל תבכי עלי
רק למדי אותי לעוף
מתחת לאדמה.

30.7.04