אני אוהבת לשמוע את רשרוש העלים,
מבעד לחלוני,
שמסתיר את כל מה שפחדתי להראות,
וכעת אינני יכולה,
אינני יכולה להסתיר את עצמי עוד,

אני רואה את הכחול של השמיים,
והלבן של העננים,
קוראים לי,
קוראים לי אליהם,
חובקים אותי בזרועותיהם,

טיפטוף החל,
זהו זמני,
לפתוח את החלון,
להפסיק להסתיר,
לצאת אל השמיים השחורים,

עננים אפורים,
שוטפים את הארץ המזוהמת,
מנקים,
יקיריי, זמן כה רב חיכיתי לכם,
לכם, לעננים האפורים,
ולשמיים השחורים,
ולבגדים הארוכים,
שמסתירים,
ובכל זאת, כולנו כבר יודעים,
מה יש מתחתיהם,

הקיץ חלף,
אני מתפללת שלא ישוב,
ופורשת את זרועתיי,
לחבק את החורף,
שבפתח עומד,

גשם יורד,
מטפטף עליי בעדינות,
שומר עליי מהחום,
ומהזוהמה,
אהיה בסדר כעת,
כל עוד החורף לי נושק.

כתבתי את זה מאוחר בלילה, היה לי ממש ממש חם, הראש שלי כאב
ולא הרגשתי טוב, תתחשבו וכזה.