תאר לך יום..
בחוץ הגשם לא מפסיק לרדת, הקור מאיים להקפיא לך כל איבר בגוף..
כולל אלו המכוסים היטב ואתה, בגלל שהאוטו במוסך, ואין אף אחד
שיוכל להקפיץ אותך למשרד.. צריך לנסוע באוטובוס..
גם ככה לא ישנת טוב בלילה ועכשיו, אתה לא מוצא שום חולצה
נורמאלית שיכולה איכשהו להחזיק אותך בטמפ' בה אפשר עדיין
להתקיים עד שתגיע אל הבוס שיצעק עליך שאיחרת ..שוב.. חוץ
מהסוודר הישן שסבתא שלך תפרה לך כשהיית בן 18...
אז בלית ברירה את לובש את הסוודר, לוקח מטריה (שאותה אגב..
חיפשת במשך רבע שעה) ויוצא אל הרחוב..
עברת רחוב, כלום לא קרה, עברת עוד אחד ועדיין.. כלום לא קרה..
באמצע הרחוב השלישי..
טרחא!!
המטריה עפה..
ואיך שהיא עפה...הגשם מתחזק..
אתה מקלל במשך 10 דקות רצופות את כל מי שאתה מכיר ולא מכיר
ו..
ממשיך בדרכך..
הנה תחנת האוטובוס מופיעה לה באופק.. אתה מתחיל ללכת יותר
מהר.. כשלפתע כמו משום מקום זרם מים ע-נ-ק-י מרטיב אותך
כהוגן..
זה היה האוטובוס..
הוא פשוט חלף לפניך, כאילו שלא היית קיים (ובינינו...מי באמת
היה רוצה להסתכל עליך, עם סוודר כזה.. ועוד רטוב) ועכשיו, לא
רק שאתה כולך מלא בוץ.. אתה צריך לחכות עוד 15 דקות לאוטובוס
הבא..
בראש שפוף ועם מיליון קללות שמעולם לא דמיינת לעצמך שתגיד..
אתה הולך ומתיישב בתחנה..

לפתע.. נגיעה קטנה על הכתף..
בליבך אתה מתחיל שוב לרטון.. מה עכשיו?!?! אתה שואל את עצמך..
ואז אתה מסתובב..
לפניך היא עומדת, רטובה כולה, בחולצה ירוקה מזעזעת ומטריה
שבורה...
"אוטובוס 3 א' כבר עבר?"    

עם חיוך שנותנים רק פעם אחת בחיים אתה עונה לה...
"כרגע..."


ואתם ידידי..
אם שאלתם את עצמכם פעם, מתי היא כבר תגיע? הרי לכם התשובה...
ביום הכי לא צפוי, דווקא כשאינכם במיטבכם.. היא תבוא לה משום
מקום.. לאהוב אתכם..
כמו שאתם..