תוהה על אותן דמעות, שביזבזתי
ועל הרגשות שנפגעים שוב ושוב.
את הייסורים שטרם גאלתי,
ואותה תחושה מלאת התיעוב.

עד מתי עוד אצטרך לשאת את הסיוט
ומדוע עד עכשיו סובלת בטיפשות.

אל תשלה במילותייך
אל תכבוש בהבטחות
אל תציע מחמדייך
עזור לי בהוה שלי לחיות.

מריב לריב
מצעקה לצעקה
מרעידות את הלב מזעקה לאנקה
הדמעות שבות זולגות ומחדירות בי עוד כאב
סוחפות רצון כאן עוד לחיות
במיטתי עוד ארקב.
תופסת פינה שקטה ואוטמת את אוזניי,
מקום לגאולה,
רוע שאין לו די.

עוד כוס נשברת עוד סכין מטבח
שנאה כה מתועבת
לרקה מצמידה אקדח.