|
תוהה על אותן דמעות, שביזבזתי
ועל הרגשות שנפגעים שוב ושוב.
את הייסורים שטרם גאלתי,
ואותה תחושה מלאת התיעוב.
עד מתי עוד אצטרך לשאת את הסיוט
ומדוע עד עכשיו סובלת בטיפשות.
אל תשלה במילותייך
אל תכבוש בהבטחות
אל תציע מחמדייך
עזור לי בהוה שלי לחיות.
מריב לריב
מצעקה לצעקה
מרעידות את הלב מזעקה לאנקה
הדמעות שבות זולגות ומחדירות בי עוד כאב
סוחפות רצון כאן עוד לחיות
במיטתי עוד ארקב.
תופסת פינה שקטה ואוטמת את אוזניי,
מקום לגאולה,
רוע שאין לו די.
עוד כוס נשברת עוד סכין מטבח
שנאה כה מתועבת
לרקה מצמידה אקדח. |
|
|
הוא לא יודע
לנגן, הוא לא
יודע גם לכתוב
ובעיניו זה לא
הוגן, והוא חושב
שזה לא טוב
הוא לא יודע
לרקד, או לדלג
על שלוליות
הוא לא יודע
לנקד ולא לסחוב
בעליות
הוא לא כותב על
שולחנות ולא
חותך בסיבובים
לא מתעסק עם
אלמנות ולא יורה
בארנבים
אדם מאוד מאוד
פשוט, שלא זקוק
לשום כפיל
תמיד נוהג
ברגישות, ורק
חבל שנקרופיל
זוזו לסטרי ושכן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.