ליאור חי / איתה |
צהרי היום, השמש ברומה
חיות היער נראות בין השיחים
ואני והיא על סלע ישובים
אנחנו מדברים על החיים
יושבים של הסלע מחובקים
לפעמים שותקים
לפעמים מתנשקים
עובר זמן רב, כמה שעות
יודע שצריך ללכת, אך רגלי לא מקשיבות
רוצה להישאר ולהסתכל בעיניה
רוצה להישאר מחובק בזרועותיה
כשאיתה הזמן רץ ולא מחכה
העולם דומם ורק אותה אני רואה
כשמסתכל עליה אוהב בה הכל
מודה לאלוהים ומחייך חיוך גדול...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|