כמו גלים עולים ויורדים בדרכי החיים.
כמו עלה ברוח השואל לדרכו.
כמו מסיבה שאיש לא בא.
כמו חיוך הזוי בזוי.
לאן את לוקחת אותי מכאן? לאן דרכנו הולכות?
כמו מסע צבאי בלתי ניגמר וללא מטרה.
ולי רק יש עוד שאלה.
עם ליליות ללא שינה ואהבה שברחה לה מעבר לפינה.
כמו השמש השורפת הגועשת.
בבוקר של יום חדש תשאירי שם במשיבון הודעה:
"בוא איתי לרקוד, ריקוד אחרון.
ריקוד פרדה למשהו שאולי היה".
ואני כמו סירה בלב ים המחפשת יבשה, אליך אגיע לטנגו אחרון.
ולי תלחשי שמחר כבר לא תרצי.
ולי תלחשי שהיו גם אחרים, שאת יופם שאת טבעם ידעת.
ואותי שם תשאירי עם עצמי לרקוד, עם עצמי לרעוד.
ואותך אראה הולכת בסופו של טנגו אחרון.
רק אתמול בערה לה האהבה, רק אתמול זלגה לה הדמעה.
ואותי שם בפינה פצוע תשאירי לדמם.
ואראה אותך הולכת ואראה אותך לוחשת:
"לא רציתי, לא חשבתי, לא אהבתי"