הכוכבים נצצו בשמיים. הם נראו כה יפים. אבל מי יותר יפה מזוג
חברים?!
הם שכבו זה לצד זו על החוף. הם נראו מאושרים. הם אהבו זה את זו
מאוד.
הם היו תמיד לוחשים אחד לשנייה כמה הם אוהבים אותו.
לא ראיתי מעולם אנשים יותר מאושרים מהם.
אבל הצלחתי לקלוט שיחה ביניהם.

הוא: "איזה יפים היום השמיים. אני מרגיש כ"כ טוב איתך. ומה
איתך?"

היא:"נכון השמיים יפים והכוכבים נוצצים.גם אני מרגישה טוב
איתך. תגיד, אתה מתגעגע למשהו?"

הוא: "כשאני איתך אני מרגיש שהכל איתי ולא חסר לי דבר... ומה
איתך, מתגעגעת למשהו?"

היא: "כמוני כמוך. הו, החיים כה יפים. החיים כה מאושרים.
הלוואי והייתי יכולה להישאר כאן לנצח!!!"

ואז ראיתי אותו חורט את שמם על החול. ידעתי שזה הולך להיגמר.
לו לא נותר עוד הרבה זמן לחיות. חולה הוא היה.
חולה קשות בסרטן. מצבו התדרדר משבוע לשבוע ומחודש לחודש.
שבוע לאחר שראיתיו ביחד איתה, ראיתיו בבית חולים. חיוור כסיד
היה והתקשה לנשום. ידעתי שימיו האחרונים קרובים הם יותר
מתמיד.
שוב דבר לא עזר לו להתגבר על המחלה. אבל לה לא אכפת, היא תמכה
בו ברגעים הקשים, כשעמד להישבר. היא הייתה מבקרת אותו כל יום
ושואלת אותו לשלמו ומצפה בכליון עיניים שיתגבר.
אבל יום אחד, בדרכי לביתי, ראיתי שעיניה היו אדומות והיא בכתה.
שאלתיה מה קרה והיא סיפרה לי את הגרוע מהכל, הוא נפטר ביגון
וצער רב.
ניסיתי להיות לה למשענת אך היא סרבה.
ימי השבעה עברו, והיא לא חזרה לעצמה. היא לא הייתה שמחה כמו
תמיד.
ככה היא נשארה וככה היא כנראה תמיד תשאר.