לא יכול לישון, לא מצליח להרדם,
שוכב במיטה, משתעמם.
לאט לאט, כמו תקתוק השעון,
המחשבות מגיעות, גורמות דיכאון.
ואני מתלבט, אם לקום ולצאת, לרחוב המוכר, המוזר.
לפגוש אנשים, אך הם כולם ישנים, חולמים על ימים - טובים.
אני מתעורר, מתחיל עוד יום,
אוכל איזה פרי, בצבע אדום.
מחפש פעילות, שתתן לי קצת חופש,
מהמחשבות הכבדות, שלא מוותרות.
ואני מתלבט, אם לקום ולצאת, לרחוב המוכר, המוזר.
לפגוש אנשים, אך הם כולם ישנים, חולמים על ימים - טובים.
נמאס לי כל כך, אני כבר לא מסוגל,
לשאת בכאב, הבלתי נסבל.
אך עדיין ישנה, אותה תקווה ישנה,
גם אני אוכל לחלום, לשחק בגינה.
אני לא מוותר, ממשיך וזוכר,
אהבות ישנות, רחוקות.
כבר לא מתלבט, קם ויוצא, לרחוב המוכר, המוזר.
מעיר אנשים, לא אומר לא לזרים, ממשיך בחיים... |