הצעד הראשון אל תוך השטח המואר
מעבר למפגש הצורח של אור וצל
אולי כאב (הכאב, אם היה, כבר מזמן קפא)
השמחה (אם היתה) כבר מזמן נשטפה

חוליו עומד, מתבונן
החול אותו חול, השמים אותם שמים
הוא רק מתכונן
השמש לעולם לא בוחרת צד

זה לא טיול שהתחיל, או שאמור להיגמר
זה לא טיול (אמנם תלוי מי אומר)
זה לא מכאן, זה לא לשם
זה לא משחק, זה לא מחקר
זו לא מנוחה, לא אתגר
זה לא אתמול ולא מחר

הכל עומד, עומד ומחכה
מוכן להשתנות
חוליו יחליט (הזמן זוחל)
רק האבנים כאן מחייכות

חוליו הולך
תמיד הוא הולך
כבר לא רואים מאין בא
עוד לא רואים לאן

שתי שקיות הוא נושא
שתי שקיות בשתי ידיו
כאילו רק חזר מקניות (כאילו לא עידנים הוא רק פוסע)
מדי פעם בודק מה יש בפנים (כאילו לא יודע)
יד ימין שקית בגדים, מקופלים יפה
יד שמאל שקית עם אומץ (חשוב, אך למה אינו יודע)

הכל בסדר חוליו חושב (או אולי צועק - אין נפש שתשמע)
עדיין יותר אומץ מבגדים
כאן צריך אומץ, כמה שיותר
הוא אפילו מרוצה

אין לעצור (או כמעט שלא)
אין לדעת אם הוא באמצע
קרוב לסוף, או רק בהתחלה
טביעות רגלים היכן שרק ניתן
האומץ במצב טוב. הוא בודק (בודק כל הזמן)

יש דברים פה (תחילה הכל נראה היה ריק)
אפשר לתפוס אותם לרגע, אם מסתכלים היטב
קטנים וחמקמקים, הכל כאן התעורר
חוצים את מסלולו
הוא כמעט לא רואה (או לא רוצה, תלוי מי אומר)

יש כאן שלוות
יש כאן ריגושים
אמרו שיש כאן מספיק לחיים שלמים
(אם רק איפה לחפש יודעים)

מלמעלה, מספיק גבוה
כשכל החושים כמעט מסתתמים
איש צועד, קומתו שחה
שקיות בשתי ידיו

אומץ.