אתם!
כל אחד ואחד מכם
כולכם א-ו-מ-ל-ל-י-ם!
אומללים אפילו יותר ממני!
חחח
חשבתם אולי שאני מלכת האומללות! שאין לי תקווה, ואין לי
חלומות, ואין לי אהבה... חשבתם שאני גוף חי... בנפש מתה!
אבל לא! לא!!!
גם לי מגיע לחיות!
בדיוק כמוכם.
וזה שדרכתם עלי וירקתם עלי וגזלתם ממני את הילדות שאתם כל כך
אוהבים לשבח, "התקופה היפה של התמימות" בולשיט!
ועכשיו, עכשיו כולכם אומללים!
ואומללות היא דבר נורא, היא חוצבת בלב שלכם דממה שקורעת אתכם
לחתיכות ואתם מנסים לצעוק ולא מצליחים, וכל ניסיון נואש ואמלל
לקרוא לבן אנוש שיבוא ויושיע אתכם מאומללותכם נועץ בכם
ציפורניים ארוכות.

ואז אתם באים על ברכיכם מתחננים למחילה - סלחי לנו אתם אומרים,
אנחנו לא התכוונו, אנחנו בסך הכל... בסך הכל, בני אדם. בני אדם
שעושים טעויות, סליחה אתם אומרים לי.

אני לא צריכה את הסליחה שלכם!
אני לא צריכה את התחנונים ולא את הפיצויים שאתם מוכנים לתת לי
בעבור שנים של עול.

היום, לי יש תקווה. ולי יש חלומות. ולי יש שמחה.
ואתם - אתם תשאו באומללות שלי,
אומללים.
אני אביט בכם מהצד ואדע,
כי יש צדק בעולם.