אני זוכר, שהייתי בחדר המדרגות
היא אמרה לי שאתה נראה כמו ישן, קצת צהוב (?)
בדיוק שנסעתי לשם כבר ידעתי,
לא ממש כאב לי, לא ממש ידעתי מי אתה
כל היום יושב עם הדברים שלך,
אני זוכר...
שישבנו אצלך בחדר, לימדת אותי
לא תמיד הבנתי על מה אתה מדבר
אבל תמיד הגעתי,
נסיעה רחוקה
בשביל גיל 13
אבל אז האופניים היו הכלי רכב שלי
לכל מקום שרציתי, הגעתי
אפילו שהיתה לי כרטיסיה, נסעתי בהם

זה מה שאני זוכר ממך
והיום בערב כשראיתי את התמונות,
חצי צוחק, חצי מת מפחד
רק רוצה לבחור בדרך הנכונה
לא ממש ידעתי

חשבתי על מי שישן במיטה לפניי
ועל מי שיהיה אחרי, כשאני אעבור מכאן
אולי שנה זה לא הרבה זמן

פעם אמרו לי שהשורשים שלך הם המשפחה שלך
לאט לאט אני מבין את זה.
כשאמרת לי את זה אז (בקיבוץ), לא הבנתי
רק הייתי עסוק מידי להזיז את הכלבה שלך מהרגליים שלי

אבל עם הזמן אני מבין יותר ויותר
אז אני מנסה לרצות אותו ואותה ואת כולם
בשביל לא להרוס את השורשים
בשביל להצמיח שורשים משלי

את לא אהבת שאמרו, שאת מסכנה
אז ששמעתי על מה שהיה, התקשרתי
אולי בשביל להגיד "עשיתי את זה"
אבל אני פחדן
לתמודד
צילצול ועוד צלצול, וניתקתי
רק שיהיה רשום "בשיחות שלא נענו"
בשביל לא לצאת לא בסדר

את בצפון, בטח מעשנת בשרשרת.
לא אוהב אותך יותר
אבל יודע שנולדתי בגללך