חבר שלי וחברה שלו נפרדו. נכון, לא צריך לעשות מזה עניין, הרי
בכל יום מיליון זוגות נפרדים, חוזרים, מתחילים וכל מה שאפשר
להעלות על הדעת.
אפילו שהם היו חברים שנתיים וחצי. אפילו אז, לא צריך לעשות מזה
עניין.
וזה גם מה שאמרתי לו, אבל משום מה זה לא עניין אותו, כל
המיליון זוגות האחרים.
אותו עניין שהוא לבד עכשיו, ושהוא מתגעגע.
ולי לא היה שום דבר חכם להגיד לו. שום דבר שיכול לעודד אותו.
תמשיך הלאה, אמרתי לו, הכל לטובה.
והוא, ניגב דמעה בגב היד ואמר שהוא יודע שהכל לטובה, אבל למה
הדרך לטובה צריכה להיות כל כך כואבת?
אהבה ראשונה, הוא אומר לי, הפעם הראשונה, הזכרונות, איך אני
מוציא את זה מהראש? הוא שואל.
מזגתי לו בירה ואמרתי לו, קודם כל תשתה, זה לא בריא לחשוב כל
כך הרבה.
מזגתי גם לעצמי ואמרתי, דבר שני, אתה לא תצליח להוציא את זה אף
פעם מהראש. היא תמיד תשאר איתך, זה תמיד יכאב, גם בעוד חמש
שנים.
אז מה עושים? הוא שואל אותי, אני לא יכול להמשיך ככה. כואב
לי.
ממשיכים הלאה. תצא, תבלה, כל שאר הקלישאות.
תהיה עם בנות אחרות, גם אם אתה מרגיש שזה לא כמוה. גם אם אתה
יודע שזה לא חצי ממה שהיה לך איתה. אבל זה יעזור לך.
תשתה. זה עוזר לעמעם את הכאב.
והוא מחייך ואומר לי שזה הפתרון שלי לכל דבר. לשתות.
תשמע, עם עובדות לא מתווכחים, אני אומר בחזרה, בכמה סרטים ראית
את הלוזר התורן מגיע לפאב ואומר לברמן שיתן לו משהו חזק שיגרום
לו לשכוח?
נכון, זה פתרון זמני, אבל גם זמני זה טוב לפעמים. במיוחד
במצבים עדינים כמו שלך.
עזוב. הוא אומר. תן לי משהו רציני, פתרון טוב. זה לא הולך ככה.
אני לא יכול להשתכר כל פעם שאני נזכר בה.
עזוב אותך, אני אומר לו, בוא נחשוב על דברים אחרים. אולי בדרך
נמצא את הפתרון.
היא כל כך מיוחדת. הוא ממלמל לעצמו, אין עוד אחת כמוה.
אתה חושב? שאלתי אותו, שהיא מיוחדת?
הוא מופתע ששמעתי אבל אומר, בטח. היא אחת ויחידה.
ואתה, אתה חושב שאתה מיוחד? אני שואל.
למה אתה מתכוון? הוא התבלבל מהשאלה שלי, מה זה קשור?
אתה חושב, אני ממשיך בשלי, שיש משהו, שרק אתה מכל האנשים בעולם
הכי טוב בו? משהו שרק אתה יודע לעשות? כישרון סודי שמבדיל אותך
משאר האנשים?
לא יודע. בעצם... הוא נזכר במשהו ומתחרט, לא יודע. אני רק יודע
שאני מתגעגע אליה עכשיו.
מה איתך, הוא שואל אותי, במה אתה הכי טוב? מה עושה אותך
מיוחד?
אז זהו, אני עונה מהורהר, שאני לא יודע. אני מנסה לחשוב על זה.
כבר המון זמן, אתה אפילו לא מודע לכמה זמן שאני מנסה לחשוב על
זה. במה אני טוב.
וכל פעם שאני חושב שאני מוצא משהו אני מגלה שאני בינוני בו.
כמו בכל השאר. אף פעם לא עשיתי משהו שאנשים אמרו: "וואו, הוא
ממש טוב בזה."
אתה מבין?
אני רוצה שיזכרו אותי. אני רוצה שיגידו: "אה, הוא, הוא היה ממש
טוב ב..."
אתה מבין? שיגידו: "היה לו את זה..." משהו, שיזכרו, שאני אדע
שאני לא נמצא כאן סתם, שיש סיבה שאני חי, שאני אשנה משהו, אהיה
טוב במשהו, שאנשים ידעו, יזכרו, יעריכו. זה מה שאני רוצה.
הסתכלתי עליו, הוא כבר מזמן הפסיק להקשיב, שקוע ברחמים עצמיים
וגעגועים אל אחת שלא תחזור.
אז מה, הוא שואל שוב, איך אני מצליח לשכוח ממנה?

אתה לא. אני עונה. אתה לא תצליח.