גלי פייביש / רגע של בהירות |
מנסה לתופסו בקצות אצבעותיי
לפני שייתפוגג.
מדמיינת את חוף הים:
חול צהוב ומחוספס
גם הלכלוך לא נחבא מדמיוני -
רצועת החוף המעוטרת בקבוקים וצדפים.
והים הכחול, האינסופי כמעט,
שכמו מתריס בעיני המתבונן:
אני אהיה כאן -
הרבה אחרי האהבות, האכזבות, הבדידות
הרם עיניך אל האופק
ומצא נחמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|