איך זה שם למעלה
כשהנפש בריחוף?
אלוהים שומר עליך
או אולי אתה עצוב?
אתה יושב לבד שם,
או כבר מצאת חברים?
קר שם, או אולי חם,
רע, או טוב כמו שמספרים?

ואיך זה שם למטה,
כשהגוף נמצא בפנים?
העפר מציק לך,
או שכבר בכלל לא מרגישים?
חשוך או יש קצת אור שם?
רע לך? טוב לך? קר או חם?

אתה שואל- איך אצלנו?
בוא ואספר-
כל כך כואב לנו,
והכאב רק מתגבר.
בהתחלה עצוב לנו,
והעולם כמו נעצר.
כאילו יש רק זכרונות,
אך אין עתיד, אין מחר...
אחר כך- כמה שזה נשמע נורא,
מתרגלים, ממשיכים- כי אין ברירה.
אבל לא שוכחים לרגע
נושאים אותך לכל מקום- תמיד!
לוקחים אותך איתנו-
וגם את הזכרונות הלאה- אל העתיד.
ואז גם מדחיקים- את הכאב, אולי גם את דמותך,
רוצים להשאר שפויים- אך לא שוכחים אותך,
אז אל תדאג, גם אם עליך כבר פחות מדברים,
אתה תמיד בכל מקום- בזיכרון, בלב, ביפנים...