לך... אני יושבת כבר חצי שעה וחושבת איך להתחיל לכתוב, בוכה
תוך כדי. יצא לי להתאהב המון בחיים שלי, או לפחות חשבתי
שהתאהבתי, אבל עכשיו אני מבינה שזה סתם הדלקות. בך התאהבתי,
ולא יצא לי להרגיש ככה בחיים שלי.
אתה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי, לחשוב "ואלה, אני שווה משהו".
כשאמרת לי באיסיקיו עוד לפני שידעת בכלל מה אני חושבת עליך,
שאני נראית הכי יפה במחלקה, זה שימח אותי כל כך. כשאני מקבלת
ממך הודעה הלב שלי מקפץ כמו לב של ילדה בת 12.
יצא לי לפגוע בהמון אנשים בחיים שלי, וממש לא היה אכפת לי. לא
היה אכפת לי בכלל שבכו בגללי, דיממו בגללי, פשוט לא אכפת לי
לפגוע באנשים. בך פגעתי, ומשום מה אכפת לי. זה גורם לי לחשוב
קצת לעצמי, בכמה אנשים שאהובים לי פגעתי, אפילו בלי לשים לב.
ואז אני חושבת לעצמי, למה אני צריכה לפגוע גם במישהו כ"כ טוב,
כ"כ רגיש? למה אני צריכה לפגוע במישהו עם האופי הכי מדהים
שהכרתי?
אתה, מגיע לך יותר ממני. מגיע לך מישהי מושלמת, לא סתם חולת
נפש מסובכת שמסוגלת להתאבד ולעזוב אותך כל רגע. מגיע לך מישהי
באמת יפה, גם מבפנים, שלא תפגע בך, כמו שאני עשיתי

אני לא רוצה לפגוע בך יותר, אני אוהבת אותך יותר מידי,
תחשוב על זה...
                                                      ממני