מרוב געגועים אני מרגישה בגעגוע עצמו, שהולך וגובר מיום ליום.
אין לי מה לעשות חוץ מלחכות לימים שיעברו, שיקרה דבר שונה.
אך הימים הופכים לשבועות והשבועות לחודשים וחודשים לשנים...
מחכה לפרח האדום העז, שיפרח מבין הר של שלג לבן צח ומסנוור
ויאיר האור של האהבה.
בגעגועים, בשירים עצובים, במחשבות עמוקות עמוקות- שכבר חודרים
למקומות בלתי אפשריים.
מחכה לאור השמש הראשון וקרן האור הכסופה,
שחודרת לשמיים קרים וכחולים, מלאים בכוכבים.
אני מתגעגעת ומגדילה את הגעגוע עוד יותר, ומצפה לדברים שיקרו,
מחכה שהרוח העוטפת אותי תאסוף יחד איתה על כנפיה הקרות את
הגעגוע והכאב... שרק הולך וגובר...
אני מתגעגעת אליך |
