אני ישן כבר חודש מעבר לדלתך אך את לא נותנת לי להכנס.
אולי תפתחי לי את דלת לבך?
תייבשי בגדיי מגשם דמעותיי
ותלחשי משהו חמים באוזניי.

כל מעיינות האושר בליבי התאדו
ומפלי השמחה נעלמו
כי נהרות ונחלי האהבה שלך התייבשו
השקי אותי ממך בבקשה
לפני שאמות בצמא
לפניי שאגווע

פנייך הבהירות הפסיקו לזהור
ובמקדש לבך כבה לו האור
בראשי כבר דהתה תמונתך
וכבר שכחתי את יופייך
עלטה אחזה בי וכוחי כמעט אבד
ואיך פשוט יכולת לשכוח ילד אחד?

רק מילים כהות בפי
ואש התמיד נכבתה בלבי
שירי הם טיפות בנהר בדרך לים
ומחר כבר לא ימצאו אותם.