פגשתי את המקסיקני לפני שנתיים בתאילנד, באיזו מסיבת ירח מלא.
הייתי עוד קצת מסוחרר מהקוקטייל שבלעתי בבוקר, אך היה קשה שלא
להבחין בו יושב ליד הבר ושותה בלאדי מרי. בין מאות הצעירים
המשתוללים בהשפעת אקסטזי, הוא ללא ספק היה מראה יוצא דופן
ברוגעו, מביט לסירוגין מתחת לרעמתו הפרועה ברוקדים ובברמן
התאילנדי צ'נג. חשבתי לעצמי שהוא אולי קצת שתוי, מתאושש מאיזו
בחורה שנטשה. באותו ערב גזרתי על עצמי משטר סמים קשוח, וקצת
אלכוהול בטח לא היה מזיק לי. לגברים עזובים שמתנחמים בטיפה
המרה יש נטייה לשתף גם את האחרים בצערם, וגם במספר כוסיות (של
שתייה, לא בחורות) חינם שמטרתן להשאיר את בן השיחה בכסאו חסר
המשענת, שיקשיב לבכיים. התיישבתי לצדו.
"תאמין לי, כולן זונות. צריך רק לזיין אותן ולזרוק".
"הוא מקסיקני", פנה אליי צ'נג כשקלט אותי מדבר, "לא מבין מילה
אנגלית".
עד היום אין לי שמץ של מושג איך הוא ידע זאת.
הזמנתי גם לעצמי בלאדי מרי. המקסיקני הרים אצבע תוקפנית כלפיי,
לאחר מכן הצביע על המשקה שלו ועיוות את פניו המזוקנות. הקשבתי
לעצתו והזמנתי רוסי לבן. גם זה היה איום.
מאותו לילה אני והמקסיקני מטיילים ביחד בעולם. שנתיים חלפו ולא
החלפנו מילה, אבל זה לא משנה. גם ככה חצי ממה שאנשים אומרים זה
דברים שכבר ברורים כשמש, כמו "יום יפה היום" או "איזו פצצה",
והחצי השני זה רכילות. אני ערקתי מהצבא בגיל 20, כי שלחו אותי
לשטחים ופחדתי למות. אני לא יכול לחזור, גם בגלל הבושה, אבל
בעיקר כי אין לי כוח להסתבך במשפט, אז אני מנצל את זמני במסעות
וחי מהיד לפה. אני לא יודע מה בדיוק הסיפור של המקסיקני, אבל
אני מנחש שזה קשור איכשהו לאיזו שמנה שהוא הראה לי תמונה שלה
פעם. הוא מאכסן את התמונה בתוך ספר גדול שהוא סוחב בתוך התרמיל
שלו. "גדול" זו מילה שקצת עושה איתו פשע, כי הספר הזה פשוט
עצום במימדיו. קשה לי להאמין שהוא בכלל מצליח להכניס את זה
לתיק. מלבד התמונה יש שם רשימות ארוכות בספרדית שהוא טורח
עליהן מדי ערב, לצד תמונות שהוא מצלם ב'ניקון' הקטנה והפושטית
שלו, ומפתח בכל פעם שאנחנו מגיעים לעיר. אני חושב שזה מין
יומן, אבל יתכן שהוא כותב שם שירים או סיפורים קצרים. אני לא
יכול לדעת.

במזרח הרחוק הגענו, בעיקר בטרמפים, לשנגחאי, ומשם לקחנו אנייה
למצרים, במטרה לראות את המדבר, שתמיד הילך עליי קסמים. קצת היה
קשה להסתדר שם בהתחלה, כי כמעט אף אחד לא דובר שם אנגלית, ו-4
שנים בהן למדתי ערבית בבית הספר מסתכמות בידיעת המילים "סלאם"
ו"שוכראן". בסופו של דבר מצאנו בדווי שהיה באמריקה, שיכול
להשיג לנו גמלים ולהדריך אותנו בחולות תמורת סכום סביר בהחלט.
החלטנו להתקדם בלילה ולנוח בצהריים (כמו ב"לורנס איש ערב"),
כדי לא להידפק בשיא החום. המים והשתייה שהעמסנו על הגמלים
(לשלי קראו ג'ימי והוא היה טראבל-מייקר. כל כמה שעות התיישב
פתאום ולא הסכים להמשיך ללכת. הגמל של המקסיקני לא עשה שום
בעיה) הספיקו למספר שבועות, ומיד יצאנו לדרכנו. מורה הדרך
הבדווי התגלה כקרצייה אמיתית, ולא הפסיק לשיר להיטים של בריטני
ספירס ואן סינק שהוא הכיר מארה"ב.
ביום השני מצאנו באמצע הדרך פטיפון ששוכב ככה סתם בין החולות.
אחמד, הבדווי, האמין בכל לבו שלמכשיר יש כוחות על, גם כי זה לא
טבעי שהוא שוכב שם הרבה זמן בלי לשקוע באדמה, וגם מפני שהוא
פועל בלי חשמל, ושאם נשים תקליט בטוח ייצא ג'יני. אני כמובן
טענתי שייתכן ויש שם מקום נסתר לסוללות, אבל זה לא שינה כי
המקסיקני הכניס לשם תקליט ולא יצא אף ג'יני. התקליט, "אבי
רואד" של הביטלס, הוחבא בתוך הספר הענק שלו, והייתי מופתע שלא
ידעתי עליו. אם כבר למישהו יש כוחות על, חשבתי, זה למקסיקני,
כי אין שום סיכוי שתקליט יישב בתרמיל עמוס שעבר חצי עולם ולא
יישבר. המקסיקני שמע את שיר 8 כמה פעמים, ולבסוף החזיר את
התקליט לקופסתו וקשר את הפטיפון לגב הגמל. אחמד צעק שהגמל
יתנגד ובחיים לא יילך ככה, אבל זה, מצדו, המשיך לא לגרום
בעיות.
בבוקר שלאחר מכן, לאחר לילה ארוך של צעידה (ובו השתעשעתי
בלנסות לדובב מאחמד מילים עם "פ") התגלה לעינינו נווה מדבר -
מעיין ומימיו זכים, ולצדו עץ דקל המיתמר גבוה ומצל על כל
הסביבה. אמנם היתה זו רק שעת זריחה, ובדרך כלל עצרנו רק כשהשמש
היתה מעל ראשנו, אך זה היה מקום מנוחה טוב מכדי לוותר עליו,
והתיישבנו. ניצלתי את ההזדמנות הנדירה לרחוץ את גופי, ולאחר
שפשטתי את בגדיי קפצתי אל המים, שהיו עוד קרים מרוחות הלילה של
המדבר. מיד אחריי עשה זאת אחמד, רק שהוא פשט את כל בגדיו, מה
שגרם לי לשמור מרחק ממנו בבריכה הלא גדולה. רק המקסיקני נשאר
לשכב בצל עם הגמלים ושתה. ניסיתי לשכנעו להיכנס בהשפרצת מים
לכיוונו. הוא משך בכתפיו והפנה את ראשו כאות סירוב להצעתי.
אחרי כשעה, אחמד יצא ונשכב לישון. לא יכולתי יותר לעמוד במראה
חברי המזיע. לא נראתה לי שום סיבה שבעולם שמישהו יסרב לטבול את
גופו במים הנהדרים, ולכן טיפסתי החוצה ומשכתיו איתי בכוח, עם
כל הבגדים שעליו, לתוך המעיין. ברגע שגופו צלל פנימה, הוא צעק
מספר מילים בספרדית. הייתי בהלם קל. עד אותו רגע לא שמעתי אותו
מוציא הברה מפיו לעולם. הייתי משוכנע שהוא אילם. כשהתאוששתי,
הבחנתי פתאום שידידי צולל כבר במשך יותר מדקה. צללתי גם אני
בעקבותיו, כשלפתע הבנתי - המקסיקני לא ידע לשחות.