היום הבבוקר היה קר,
לא כמו כל הבקרים האחרונים,
שהציפורים צייצו והשמיים היו בהירים,
אני יושב מול החלון ובמילים נזכר

מילים שלא ידעתי מהיכן באו,
משפטים שצצו ונראו,
ואני מול אדן חלון ובוהה,
חושב  ובוכה,

הגשם יורד ואיתו הדמעות,
הציפורים כבר לא מצייצות,
והשמיים אינם בהירים,
אבל המילים שאמרת בי עדיין מהדהדים,
אמרת שהכל בסדר ואין שום בעיה,
אבל שקרים רק עוד מוסיפים לרעה,
אמרת דברים רעים בהתחלה
ואז את באה עם אהבה

הגשם פסק לעת עתה,
יוצא החוצה והולך בפרדסים,
בדרך נושבת רוח חזקה,
מהעצים עפים עלים

מזכיר לי את השלכת,
למה היא לא אמרה אחרת,
למה במילים כאלו חזקות,
היא רצתה לראות

הגשם יורד ואיתו הדמעות,
הציפורים כבר לא מצייצות,
והשמיים אינם בהירים,
אבל המילים שאמרת בי עדיין מהדהדים,
אמרת שהכל בסדר ואין שום בעיה,
אבל שקרים רק עוד מוסיפים לרעה,
אמרת דברים רעים בהתחלה
ואז את באה עם אהבה

קוטף תפוז עסיסי,
חושב לעצמי,
האם זה נגמר,
או האם זה נשאר

באותו מקום שעזבנו,
או שהמילים חזקות ,
ובמקום זה ראינו,
שאין עוד תקוות

רק שאלה לא פתורה,
האם סליחה יכולה לכפר על המילים,
או שהאהבה מספיקה,
או ששנינו טועים ומכאן שנינו נפרדים