בלילה שיגיע, לא נוכל לעצור את זה - זה חזק ממך. חזק ממני. חזק
מכל רצון שבעולם או מכל הבטחה. את תביטי בי במבט מהסס ואני
אשפיל את שלי, אפחד להביט בפנייך שאני כל כך רוצה לגעת,
בשפתיים האדומות שפשוט מושכות אותי אליהן. לא, לא ארשה לעצמי
להסתכל. לא אני תהיה זו שתהרוס את תכניותייך, אומר לעצמי.
את תביטי בי ואבחין בכך מהזווית של העין, וארים את עיניי שלא
מסוגלות לשאת במבטך מבלי להשיב לו אחד משלהן. אראה רוך ואולי
אף ויתור בפנייך, אצטער מראש אך אמשיך הלאה, לדהור אלייך במרוץ
נגד הבלתי-אפשרי.
אנשק לשפתייך וארגיש את לשונך שמעוררת בי רגשות מתים, "הו",
אלחש לך, "כמה שהתגעגעתי לזה". את תנעצי בי את מבטך המפוחד,
מבוהל במקצת. את תרצי לדבר, אך תקלי על עצמך ותצמידי את שפתייך
לשלי - שוב. ידיי יפזזו על גבך בעדינות ויצמידו אותך אליי קצת
יותר, כדי שכשיגיע תור האושר להיגמר, ארצה שזה יהיה איטי יותר.
ארגיש את ידייך על מותניי, רוצות לעלות אך חוששות, ארגיש את
המתח מאצבעותייך הקרות כקרח, אלו שמחממות אותי כמו אש.
אביט שוב בעינייך האפורות-ירוקות, אלטף את לחייך ואחייך אלייך
חיוך מרגיע, וידייך יתחילו לעלות מעלה-מעלה באיטיות אל גבי,
ואת תצמידי אותי אלייך כפי שאני מצמידה אותך אליי. אביט
בעינייך בתקווה אחרונה, את תנידי בראשך לשלילה, ותנעצי את
עינייך בשלי, מבקשות מחילה - אולי מרפא.
כשהלילה ייגמר, לא נרצה לעצור את זה - אך זה חזק ממך. חזק
ממני.
זמן, פחד.

חזק אפילו מהרצון שלי.