"בסופי תלמדי כמה קל לומר דברים כנים". להיות כן זהו השלב הכי
חשוב בחיים, רגע לפני שאתה מחליט לפתח לעצמך עולם חדש. אולי יש
בי את הרצון לשאול את עצמי ואני לא בטוח... עד כמה אני אמיתי?
עד כמה הנחמדות שלי לא מגיעה מתוך פחד או מתוך יאוש? אני כבר
מזמן התייאשתי... מזמן איבדתי את היכולת לאהוב. זה נשמע מצחיק,
אולי אפילו אבסורד, אבל לאחר אין ספור קשרים קטועים אני יכול
לומר בוודאות, שאהבת אמת קיימת רק באגדות. כל הדברים הטובים
והרעים נגמרים. הדבר היחידי, שאפשר להיות בטוחים בו, זאת חברות
אמיתית. אני כולי תקווה שהאנשים, שמקיפים אותי היום בחום
ובאהבה, יישארו איתי עד יומי האחרון. לפעמים לעת ערב אני נהיה
רגשני מעט.

חשבתי לעצמי היום למה אני לא מתאהב לגמרי באף אחת, למה אני
מזייף אהבה? זה לא שאני לא אוהב! פשוט לא מספיק כדי להצדיק את
היותי בתוך הקשר, ולפעמים אני אומר לעצמי שאני אוהב... ורק
כשאני מבין מה קורה, אני קולט שאני חיי בתוך הזייה קטנה.
כל חיי נתתי לאנשים לדרוך ולרמוס אותי, ולא בגלל שאני מפחד ולא
בגלל שאני לא מסוגל להחזיר, אלא בגלל שאני טוב... ולא סתם טוב,
טוב אמיתי מהסוג שגובל עם חולשה. זה מתחיל בתור לסרט, שבו
עוקפים אותי ללא מפריע ובלי לאותת מצד ימין וגם מצד שמאל,
וממשיך בניצול הנדיבות שבי ובתמימות שבי. החיים בשלב זה מעט
גדולים עלי, אבל ממש מעט... בקרוב מאוד אני עולה עליהם, אני
מרגיש בגופי גל קרב, לא סתם גל... נחשול... נחשול מטורף,
שיהפוך אותי מלמעלה למטה. אולי אז אני אתחיל לחיות... אמן.

יולי 2004, שניות מספר לפני ההופעה הראשונה שלי.