מילים, לחן, שירה וגיטרות: איילת גבאי.

אני נופלת שוב,
כאילו ששכחתי שיש ריצפה.
ואולי העדפתי לשכוח,
וזה כלכך עצוב כלומר,
בידיעה שיתנפץ לי גם המוח.

וכשלא אוכל לקום יותר אדע,
סוף סוף זה קרה.
אין תזוזה, לא נשימה, רק שקט.
רק שקט.

ויהיה קצת קר יותר,
קצת יותר אדיש.
אבל לי לא איכפת,
אני כבר לא ארגיש כלום.
כלום.











תודה לאחי היקר, וכמו כן לאחותי הקטנה (היקרה לא פחות)
בביצוע קולות הרקע. כן ירבו אנשים כמוכם, אמן ואמן...