כשיזרחו ירח ושמש יחדו
כשהאדמה תבקע
כשהים יגאה ויסער
יגע בכולנו
שלום ומלחמה יתערבבו
אט אט יקבלו גוון אחד
הגבול בין שנאה לאהבה
אותו גבול דק שמפריד
בין טוב לרע
יקרע ברגע
עצב כעס ואכזבה
ששמורים עמוק במאגר פנימי
של מועקה
בכל אחד ואחת מאיתנו
יזרמו בשצף ברחובות
ויציפו את כולנו
בשיטפון ענק של רגשות
ואנחנו, קנאים לקנאה
נעמוד דומם
ונביט
איך נופלים השמיים
איך נופל העולם
נוסק באין מעצורים
ובאותו זמן ממש
במימד אחר
בחיים נפרדים
תשב ילדה תוהה על מרפסת
תשחרר את מנת העשן הרגעית
תצפה בכוכבים
ותשקע במחשבות
לפתע תבחין בנו נופלים
היא תחייך, על כך שנפל בחלקה המזל
ותביע משאלה-
"ימותו הקנאים" |
