תיכף יבואו לאסוף אותי,
ירימו אותי מעל מזרון החיים,
הכל יהיה בסדר, מבטיחה לי
ובינתיים...
אני כבר לא מוצא הבדל
לא מוצא בחיים שום דבר טוב או רע,
הכל מעורפל,
מזריק את הכאב פנימה
ועוצם עיניים.

טובע בים החשדות וההאשמות
ונאחז בקושי בזרוע הקנאה.
היא זו שמחזיקה אותי,
נותנת לי אויר לנשימה.
ואחרי כל מה שעברנו ביחד, אני עדיין מרגיש חשוף
ולבד, מפחד להפגע,
מפחד שוב לרדת לתהומות עמוקים ולהעלם.

תיכף יבואו לקחת אותי
וירימו אותי למעלה אל מושב התמימות, מרחק דקת נסיעה,
ואור לבן ילווה אותי עם הזריקה האחרונה
וישאיר את הכאב שם למטה."