|
הרים כבושים מצווים.
הנה מולדת.
שנים שחולפות
ואני עודני מכאן.
רוצה לומר עייפתי
בעצלתיים לשים ראשי.
אך כר מולדתי
עייף גם הוא
ולא נותן מרגוע.
איני מסור לאדמתי,
מוכן למסרה,
או לנסרה אם צריך.
עירנותי כבושה דייה. |
|
|
אחרי שגומרים
לדבר הקול שלנו
ממשיך במרחב.
המילים מתבלגנות
והופכות להמיית
הגלים, לקול
הרוח, לרשרוש
העצים...
אם נפסיק לדבר,
העולם ישתוק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.