מביטים בשקיעה לאחר מלחמה
מראות קשים, ולמה? כולנו אנשים
שדה בקרב הפך לשדות תותים
זאת לא העונה, ואיך? גופות מוטלים

עונות מתחלפות  אנחנו באותה אחת
תחושה של, למה? ואין פה מקום אפילו לנשום
עוברים ומצילים את התותים שנותרו
ואנחנו חיים באותה תמונה, ומדוע? העונה לא משתנה

מסתכלים על הגדר כולה קרועה
תופרים את הלב המשימה קשה
מבטים בשקיעה שלאחר המלחמה
רוצה לשוב הביתה, לחוש איתך את הזריחה
לנשוק  לשפתייך בעת השקיעה
ודי כבר די, למלחמה הארורה

חוזרים לאותה הנקודה - מלחמה
בשדה הקרב העונה לא השתנתה, ואיך? כולם רוצים עונה חדשה
בשדה הקרב הכל אפור ידיים מלאות דם וחול
אנשים צורחים וזועקים רוצים את התותים האדומים היפים

ושדה הקרב לא משנה מקום
גוברת התחושה של, על מה ולמה? מדוע המלחמה לא תמה
והיונה מסתתרת במרומים בין עשן לצבעים
והלב נדם ושבק חיים היכן, היכן? אפשר לחיות כמו אנשים רגילים

מביטים למעלה לאחר המלחמה
דמותך מצטיירת בין מכונות הירייה
נזכר בך, בעוד הרוג מוטל על הרצפה
רוצה לשוב הבייתה להיות איתך, ולא במלחמה
לחלוק איתך את הזריחה
לטעום איתך יחדיו את השקיעה

לאן, לאן? נעלמו שדות התותים
זה מה ששואלים העוברים והשבים
וכולם יודעים שמלחמה אין מנצחים...