אני מוציא את הטלפון הסלולרי שברשותי ומחייג אליו. אין תשובה,
רק המשיבון הצ'כי המעצבן בתום 12 הצילצולים. נסיון שני וגם כאן
הסיפור דומה, מה עושים? מחכים...
עשרה לחמש וכבר מתחילים להכניס את האנשים. לפחות יוכלו להסביר
להם בצורה מסודרת, שהקונצרט מבוטל, ולהסדיר את החזרת הכספים.
אני מחכה בחוץ.
8 דקות לחמש. פטר מגיע, סמוק לחיים ונראה עצבני וטרוד מתמיד.
אני ניגש לחבקו, דבר ראשון, עם סימן שאלה גדול על הפרצוף. "טוב
שבאת..." הוא אומר, מתעלם לגמרי מהחיבוק.
"מה קרה...?" אני שואל בתמיהה, וזה רק ממלמל תוך כדי שהוא מסדר
את הפפיון: "...לנקה... ראיתי... אותה... מהחלון... אני
ראיתי... ראיתי אותה... עם גבר אחר!" הייתי המום לגמרי,
לנקה לא היתה הטיפוס לכזו שערוריה, ודאי נפלה טעות. "נדבר אחרי
הקונצרט"
הוא זורק לעברי, ממורמר ובעיניים דומעות.
התיישבתי בשורה השניה, כרגיל, כשתחושה רעה מלווה את נשימותיי.
בחצי אוזן עוד יכולתי לשמוע את הנגנים מרביצים דיון צ'כי על
האיחור של הסולן.
האור נכבה ותאורת הבמה מופעלת. על תקרת האולם, שנקרא גם אולם
הספרייה, מצויירת ספריה מימי הבארוק. הדמויות המצוירות מביטות
באנושיות קפואה ושותקת על הנעשה מתחתם, בסבלנות של 400 שנה
מחכות לסוף הסיפור. קרוב לודאי שיש ספריה אמיתית כזו היכן שהוא
בסביבה.
הנגנים עולים ופטר נראה כאילו אין לו חמצן. לחייו סמוקות
עדיין, ודאי עוד לא מצא את הדרך לחבוש את המסכה הרגילה שלו
בהופעות רשמיות - רגוע ומקצועי.
הקונצרט מתחיל, ללא הפרעות, ולהדי מחיאות הכפיים של הקהל
המתוייר. פטר מרוכז כולו בספרי התווים, מנגן את הקונצרט ללא
רגש כמעט, אפשר לומר מנסיוני העשיר כמו נגן מתחיל, שלא מבין
עדיין את הכח הטמון בכינור. יכולתי להבין אותו, הוא היה מטורף
לחלוטין אחרי אישתו המטריפה, תוסיפו לזה גם את האופי הקנאי שלו
והרי לכם פצצה מתקתקת.
אני מביט בו וביובש הצלילים מסמן לו להתעשת. הוא שולח לי בחזרה
מבט, שאומר הכל. את כל מה שעובר לו בראש אני מצליח לפענח ממבט
של שתי שניות. החלק הראשון של הקונצרט עובר בשלום יחסי, פטר קד
קידה לעבר הקהל וממקם את הכינור חזרה על הצוואר.
הוא מרים את הקשת ומחווה בעיניו סימן לנגנית הנבל לאמור שהוא
פותח יחד איתה את החלק השני. ברגע שהקשת נוגעת במיתרים, אני
רואה בזוית עיני את הגיבן מנוטרדם מחווה בידו כלפי הכיסאות,
מראה את הדרך לאורח חדש, שכנראה הגיע באיחור.
(שיט!!!) לנקה, מה לעזאזל היא עושה פה? פטר שקוע כולו בכינור,
עיניו סגורות והוא מנסה להחזיר לעצמו את מגע הקסם. אני מסמן
בידי ללנקה, מתחנן בלב שפטר לא יפתח את העיניים. היא רואה
אותי, מחייכת ומתחילה ללכת לכיווני. בצעד השלישי שלה פטר פותח
את העיניים...
