בכל מקום, בכל זמן,
מבטים מקיפים אותי -
תמיד... לא משנה עם מי.

יש מבטים של סתם,
שלא אומרים שום-דבר מיוחד.
אם בכלל... אז הם מראים מצבי רוח.
יש מבטים שאסור לסמוך עליהם - מבטים שמביאים צרות.
מבטים מלאי שקר, מבטים צבועים.
ויש מבטים שבאמת שווים, כמו אלף מלים.

יש מבטים של אהבה,
מבטים שאומרים "אני רוצה אותך",
מבטים שאומרים "אני אוהבת אותך".
יש מבטים בוחנים, מבטים שנתקלים בהם בכל מקום,
כמו סורקים את הבנאדם.

אבל יש את המבטים שלה.
שהם באים ממשהו הרבה יותר עמוק,
משהו שבא מבפנים.
משהו שבא ממקור של כאב ועצב
או אושר גדול ושמחה.
מבטים מלאי משמעות,
שבשביל להבין אותם צריך להתייחס אליהם ממש ברצינות.

המבטים שלה, חודרניים...
מסתכלים לתוכי, סורקים אותי,
אולי מנסים להבין.

אבל אני שואלת את עצמי,
'מה עובר עליה?'
'מה המקור של המבטים?'

פתאום כעס ומבט,
חיוך ומבט.
שם שעולה והמבט נגעל,
אדם שמופיע והמבט שלו ישר ניתן.
אני רוצה לדעת מה קורה לה,
למה היא הייתה כל כך סגורה.
אני רוצה להבין אם רע לה,
רק כדי לנסות לשמח אותה.

פעם חשבתי שהיא רעה... ושהיא לא מבינה כלום.
אבל עכשיו אני לא מבינה איך העזתי לחשוב כך,
לחשוב כך עליה...
על אחד האנשים הכי עמוקים בעולם.
על מישהי עם תוכן, שכן מנסה להבין.
על מישהי כמוה, שמבינים רק אחרי קרב מבטים.


ל.ק. AKA ס.