חומת אבן נופלת
ריצוץ גולגלות
כלבים, דם ילוקו
עיר - נטושה.
מקדש זוהר בתפארת
עזרה, כוהנים
רתיחת בעבוע -
דם - זכריה.
על סלע צחיח
מילי דשמיא
לאחיו, בני לוי
הוכיח, השיב
אך חרבם
עוד על ירך
מאז עגל - סיני
"הרגו איש את רעהו,
איש את אחיו"
------------
שר טבחים
נבור בו זדון
אוכל על הדם
בעזהי"ת
"אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד
מאנשי ירושלים, בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת
עשרה רבוא, ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא על אבן אחת, עד
שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה, לקיים מה שנאמר: ודמים בדמים
נגעו (הושע ד').
מצא את דמו של זכריה שהיה רותח ועולה, אמר: מה הדבר? אמרו ליה:
דם זבחים שנשפך. הביא דם זבחים ולא דמה לו, אמר להם: אם תאמרו
לי - מוטב, ואם לאו - אסרוק בשרכם במסרקות של ברזל. אמרו לו:
מה נאמר לך, נביא היה שהיה מוכיח אותנו בדברי שמים, קמנו עליו
והרגנוהו, וכבר כמה שנים שמסרב דמו מלנוח. אמר להם: אני אפייס
אותו. הביא סנהדרין גדולה וסנהדרין קטנה הרגם, ולא נח, בחורים
ובתולות הרג ולא נח, הביא תינוקות של בית רבן הרגם ולא נח, אמר
לו: זכריה, זכריה, טובים שבהן איבדתים, נוח לך שאאבד את כולם?
כשאמר דברים אלו נח הדם. באותה שעה הרהר נבורזדאן תשובה בליבו,
אמר: ומה אם על נפש אחת - כך, אותו האיש שהרג כל אלו נשמות -
על אחת כמה וכמה! ברח והתגייר."
(גיטין דף נז עמוד ב)
ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני
לוי:
ויאמר להם כה אמר ה' אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו
ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את
קרבו:
(שמות פרק לב)
תינוקות בית רבן
שוחט והולך
קנוקנות וגפנים
נפש לנפש
יגעו
דמים בדמים
והוא, הצורר
היחיד שישאל
"עד מתי זכריה
עד מתי אלוקים" |
