[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיסטר אל
/
הלילות שלך

זה מסוכן להסתובב בלילות ברחובות הצדדיים של תל אביב. במיוחד
ליד אזור התחנה המרכזית הישנה, כי בלילות מסתובבים שם שתיינים
ונרקומנים מצומקים שלא יחשבו פעמיים להתקיף אותך בגלל ה15 שקל
והפלאפון העתיק שאת נושאת בתיקך. מצד שני, אולי גם הזונות
יגררו אותך אל תוך תענוגות מין אסורות כנגד רצונך ביחד עם
הסרסורים המאיימים. 'אם לא תעשי מה שנאמר לך, ילדה, נחתוך
אותך.' יגידו הם תוך נפנוף סכין קפיצית מול עינייך היפות. ואת
תבכי ותנסי להילחם אבל זה לא יעזור. את הרי יודעת שהם חזקים
ורבים ממך...
ואז לפתע את רואה אותו, עומד מאחורי המהומה ומתבונן בך, והכל
פתאום נראה שלו. הצעקות נעלמות והידיים שהם שולחים אל תוך
החצאית שקנית רק אתמול במבצע חודרות עמוק, אך אין שום כאב, אף
לא טיפה. את מחייכת ברכות אליו והוא לוחש מילים שרק את מסוגלת
לשמוע. קולו המתנגן מקסים אותך כל כך.
'אל תדאגי' - לוחש הוא - 'הכל יהיה בסדר...' ואז הוא נעלם
בחזרה אל הצללים. הכל חוזר להסתחרר סביבך. לפתע אלה אנשים
שונים אבל אותו מקום, אותן תנועות, אותן תחושות. ואת סובלת את
מעשיהם בשקט. רק התמונה שלו נמצאת אל מול עינייך. הנה זה נגמר.
יש דם על הרצפה ואת נשענת על הקיר. כואב לך, אבל לא אכפת לך.
הכל יהיה בסדר, את לוחשת לעצמך, מנקה את פנייך מהזבל של הרחוב
בידיים רועדות. לא כדאי להסתובב בלילות ברחובות הצדדיים של תל
אביב, או שאולי כדאי? אם רק לראות אותו כאן שוב?

הרעש של המסיבות בתל אביב מסוגל להחריש כל קול ואנחה או צעקה
אפילו. הנה את, לוקחת את ידו של הבחור התורן. חתיך רציני. את
מסתכלת אל תוך עיניו ורואה איך הוא מחזיר לך מבט. הוא לא נבוך.
למעשה עומד לו מהרגע בו הוא התחיל איתך והוא רוצה אותך עכשיו,
ואת? מה כבר יקרה? רק עוד זיון אחד ללילה ונגמור עם זה. לפחות
כשנגמור, נהייה מאושרים. את מעולם לא היית עם בחורים כמוהו,
החסונים, המקובלים. ואת, רק בת 16 המתיימרת להיות 18 ובצבא,
והוא אוכל את כל שקרייך אחד אחרי השני. הרי הוא גבר, כל כך
פשוט לתמרן אותם, את הגברים. אתם הולכים לשירותים והוא מביט
סביבו, חיוך מרוח לו על הפנים. כולם כאן מכירים אותו והוא מנצל
אותך, משפיל אותך אל מול כולם, אך מה זה משנה? גם ככה כשנגמור
הכל יחזור להיות כשהיה ולך יישארו רק זיכרונות; טובים או אולי
לא, זה כבר תלוי בך, לכמה זמן שיישאר לחיות. הרי בתל אביב חיים
גם יכולים להיגמר, אפילו בגיל 16.
הנה השירותים, הוא פותח את הדלת ומכניס אותך פנימה, מיד שולח
את ידיו העצומות אל תוך גופך. הוא מלקק אותך בלהט כמו חיה. את
לא ציפית לזה. הרי באגדות או אולי לפי שמועות או חוויות קודמות
היו הם עדינים כל כך, הלא מקובלים, והנה את עכשיו נמרחת על
הקיר מצד אחד ועל שרירי גופו מצד שני, גונחת בחוזקה אל מול
נשיפותיו אשר דומות לנשיפות של שור ולא אדם. הוא לא אומר לך
לעשות דבר אלא פשוט עושה. הנה את נמצאת פתאום על הבירכיים
והזין שלו חודר לך אל הפה. זה חולני, כואב, מחניק אבל זה לא
אכפת לו. הוא נהנה ואת צריכה לסבול. את מנסה לצעוק אבל זה לא
יוצא לך והוא ממש פראי, דופק לך את הראש בקיר האחורי, חזק
יותר, חזק יותר. והוא זועק לפתע וחם לך בגרון. מה תעשי, יותר
מדי סרטים כחולים בליל שישי לבד עושים את זה לגבר. זוהי פנטזיה
של כל אחד; חסון, יפה או מכוער. זה מחלחל בפנים, טיפה אחר טיפה
עד הכנעה סופית. הטלוויזיה הרסה לך את החיים ואת כלל לא אוהבת
סקס פרוע. הוא מחייך לו בסיפוק, מורח על פנייך את שארית
השפיכה, מוציא לפתע מצלמה ואת יושבת על ברכייך, מנסה לתפוס עוד
נשימה, סוגרת את עינייך בבושה בעת שפלאש המצלמה חושף אותך מולו
בכל הדרך הזוועתית. את מתחילה לבכות והוא משאיר אותך שם לבדך.
אולי זה לטובה, אולי הכל נגמר. את מקיאה את נשמתך אל תוך
השירותים. שיקולל הוא! בן זונה... את מתייפחת ומנסה לשכוח את
הכל, אבל זה לא עוזב אותך. ובכן, אולי יש דרך אחת לשכחה... את
מנגבת את פנייך ומסתדרת קצת, ואז במהירות כמו הצל חולפת לך
החוצה אל הלילה. הגבר החסון עומד לו עם קבוצה נוספת, צוחק
ומחייך כאילו לא קרה דבר ובעיניו זה לא קרה, לא לפחות איך שאת
מרגישה. דמעות חוזרות ליפול מתוך עינייך ולא מסוגלות להפסיק.
את רק בת 16 ורצית קצת להנות... ואז לפתע יד נוגעת בכתפך
בעדינות ואת קופצת הצידה מרוב פחד. את מתבוננת והנה הוא עומד
שם לידך, אינו אומר מילה. הוא לא מוכן להתקרב ואת מנסה בכל
הכוח להתרחק, אך משהו מחזיק אותך ומקרב אותך אליו. לאט. לאט.
לאט. הוא מחייך בנעימות ואת לוחשת לו שאת רוצה למות. 'עשית
טעות.' לוחש הוא חזרה ואת לפתע מרגישה שזה כבר לא כל כך נורא.
הוא מחייך ואת מעלה חיוך צר ומהסס על שפתייך. הוא מתקרב ומחבק
אותך בעדינות. ידיו המלטפות אותך כה עדינות ואת נכנעת למגע...
הכל הופך להיות כה מיוחד לפתע... כה קסום עד שהזיכרון מהחסון
הפך לערפל עדין והתפוגג במהרה. הוא לוקח את ידך העדינה בידו
הבהירה ומוביל אותך במורד הרחוב ואת, את מרגישה כמרחפת...
הלילה מאפיל יותר עכשיו והוא מפנה אותך אל הסמטה. כאב חד אך
מתוק חולף לפתע בגופך ואת, שתמיד חלמת להיות אחרת מכולם נכנעת
לכאב ולעוצמה שבו. הלילה מעלייך ממשיך להאפיל...


אילת תמיד הייתה עיר האורות של ישראל. מרכז עולם קטן באמצע שום
מקום... ואת נמצאת שם, כבר חודשיים. חמים שם באילת, אפילו
בלילות. הורייך לא יודעים דבר. הם שכחו אותך במכון לרפואה
משפטית ואת ברחת מתוך ארון קפוא בחצות הלילה הראשון. הכל נראה
כל כך שונה לפתע. הצבע של גופך דעך קלות וטעם של עוצמה זורם
דרכך. את מלקקת את שפתייך בעסיסיות. הבחור החסון מאותו לילה
שוכב כעת בבית מול הסרט הכחול שלעולם לא ייגמר והוא עצמו כחול
עכשיו ולא רק במוחו. איזה מפתיע, אין אף אחד שיבקר אותו. הרי
בסוף יבוא חסון אחר והקודם ישכח ויעלם כמו הזה. הזיכרון מרענן
אותך ואת פותחת את עינייך המכושפות כמחפשת טרף. אולי עכשיו את
מבינה את יצר החייתיות. אולי הוא באמת צדק באותו לילה ואת לא.
הרי הפרא שנמצא עמוק בפנים כעת מלהיב כל כך, נותן לך את החופש
לעשות כל מה שבא עם מי שבא, מתי שבא. הפרא הוא המפתח לחופש
האולטימטיבי! עכשיו את מבינה!
כחתולה את מדלגת בין קירות ובניינים, עוקבת בלחש אחר שני
התיירים השבדים. את מאוהבת בבלונדינים, הם עדינים כל כך. הם
מזכירים לך את עצמך כשהיית קורבן. בת 16 תמימה ולא מובנת.
עכשיו את הרודפת, החיה, ואלה יספקו אותך הלילה. מחר תמיד יהיו
תיירים נוספים.
את מלקקת את שפתייך ומתקרבת אליהם. תמיד דיברת אנגלית מושלמת,
אפילו אם לא היית בחו"ל פעם יחידה. והנה הם עונים ומסכימים
לבוא איתך לחדריהם. הטרף קל, אותו סיפור. כעת, כשאתם חולפים
בין האנשים והתיירים בלובי, כל העיניים נמשכות אלייך.
אתם עולים במעלית והם מתלחששים מאחורייך. הם לא יודעים שאת
שומעת את מחשבותיהם ומרגישה את הדחפים והיצרים שלהם נעמדים אט,
אט...
המעלית נפתחת והנה הדלת לסוויטה. אתם נכנסים ואת מפילה את עצמך
על המיטה. מעולם לא הרגשת מיטה רכה כל כך! הם נשכבים משני
צדדייך ומתחילים לענג אותך. הלילה את השולטת והם מענגים אותך
לפי רצונך, לא לפי רצונם. והם עושים את דבר רצונך כעבדים לא
מודעים לעבדותם ואת שוכבת במיטה ונאנקת ומתענגת. אולי אני
אשמור אותם גם למחר? אך אז הדחף משתלט עלייך פעם נוספת, כמו
בכל פעם, ואת סוגרת את עינייך ומבקשת את סליחתם ללא ידיעתם.
כנראה שהילדה שהיית פעם עדיין קיימת בתוכך. הדם נשפך על המזרון
ורק המוזיקה ברקע ממשיכה להתנגן. את מתעוררת בין שני התיירים
השבדים, הם מחבקים אותך ואת מרגישה נפלא. הלילה החדש ירד
ובאילת תמיד ישנם עוד תיירים...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני קורבן תמים
של הנסיבות!


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/9/04 22:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיסטר אל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה