חלמתי
שאיכפת לך
ואתה משתגע.
שקר לך
ואלי מתגעגע.
שאתה מרגיש בחסרוני
ולא מבין כיצד גרמת לכזו צרה.
שאתה אוהב אותי
ולא בתור סתם חברה.
שאתה לא רוצה לתת לי להישאר לבד
ואתה מחפש בנרות את הדרך
הדרך חזרה אלי
הדרך ההיא אל זרועותי.
שאתה לא רוצה
לחזור אחורה בזמן
אלא להתעורר
ולהבין רק מה קרה כאן.
ולכפר על הטעות
ועל המעשים הכואבים
ושנחזור להיות כל כך קרובים.
ואז התעוררתי
והחלום כאילו התנפץ.
אנחנו לא קרובים
רחוקים אנחנו
אלף שנות אור
ואתה אף פעם לא תחזור.
ואתה לא משתגע
וודאי שלא מתגעגע.
ואני כמו מטומטמת
ממשיכה לי לכתוב
חושבת שאולי זה יעשה לי קצת טוב.
ואולי אם אכתוב עוד ועוד
בסוף אותי תשמע.
ותענה לי סוף סוף
אבל כאמור
זוהי רק אשליה.