אני רוצה ולא רוצה
וזה יצא ולא יצא
ואין חיוך בלילה קר
והסיפור ההוא נגמר.
ויש תקווה אבל אין כוח
ולא מוצאת שלום עם עצמי
מנוח.
ומקווה אבל חוששת
ובעצב מתלבשת.
ויוצאת מהבית וחוזרת
כאילו לא יצאתי כלל.
כי שום דבר לא משתנה
ואין באופק מענה.
ומדמיינת דמיונות
על נסיכים ועל בובות
על אגדות וחלומות.
ומזוודה בלויה מונחת בפינת החדר
אומרת שהכל יהיה בסדר.
היא מזוודת המשאלות
היא מגלה לי נפלאות.
היא חוזה את העתיד אך אף פעם לא מוכנה
לחלוק אותו איתי, ועוד טוענת שזה לא בכוונה.
אומרת שהכל ידוע מראש, והרשות נתונה
ושהרשות זו אני, אז צריך לקחת ת'חיים בידיים
להביט גבוה
לשמיים.
להחזיק את עצמי, גם אם קשה
לא לוותר ולנשום עמוק
ולחייך
אפילו אם עומד מולי סתם איזה שמוק!
ברגע של פיצול אישיות עמוק... (יש לי הרבה כאלה)
נכתב השיר הזה...
וזהו.. :)) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.