אני יושב פה ובוכה
על הרבה דברים, יותר מדי
על אהבה שלא מצאה את עצמה
בתוך ים של יאוש
שטבע בתקווה.
אם קיוויתי להפסיק, הלא זה רק מתגבר
וקשה לי להמשיך, אני לא יכול יותר.
אם כך אמור לי אתה
מדוע הפנית גב?
הרי לא כך עושים, אתה יודע זאת
גם אם להתל בי, אז לפחות לטובה
איזה מין דבר אתה?
מה השריטה שלך?
אפילו שלום לא יכולת לומר?
אתה לא יודע לדבר?
שותק כשנוח לך, הקלה זה מה שאתה מחפש
עלי לא אכפת לך כמובן
לא חשבתי אחרת
מקווה שתחנק
מרוב דמעות עצורות
על כל אלה שפגעת בהם, בעיניים אדישות.
מקווה שתאבד
שלא תבין דרכך
שפשוט יום אחד כבר לא תמצא את עצמך.
|
