מהיום, הכל ישתנה. נכון שאומרים שכל יום משתנה משהו אחר, אבל
היום ישתנה משהו רציני. אני לא מדברת על משהו כמו מסיבה ענקית,
או תאונת דרכים או משהו כזה, אבל היום העולם יתהפך. מהיום, אני
הופכת להיות בנאדם. הגעתי למסקנה שהגיע הזמן להפוך להיות בנאדם
שלם, אמיתי. כולם תמיד אומרים שהם כאלה. אז מה? לדעתי הם
טועים. שמעתי אתמול מישהו שאומר שאתה לא יודע כמה יש לך עד
שאתה מאבד את מה שיש לך. אולי זה נכון. החלטתי לבדוק את
התיאוריה, אבל לא לנסות ולאבד כל מה שיש לי, אלא לחיות את היום
הזה בכאילו. אז בואו נגיד, שעכשיו אני מישהי אחרת. מהרגע הזה
אני כבר לא מי שהייתי עד עכשיו. למשך העשרים וארבע שעות
הקרובות הכל הולך להשתנות. דבר ראשון שאני אעשה היום זה לצאת
כבר מהמיטה, ולקנות בגדים חדשים. הנה, אני כבר מקלפת מעלי את
השמיכה והרגל שלי ויוצאת מהמיטה. הריצפה קרה. חולצה, מכנסיים,
נעליים. אני מוכנה. אני רק צריכה לקחת את הכסף שלי, להכניס
לתיק ולהתכונן לשינוי. ארזתי, יצאתי. התחלתי את הקניות שלי
בנעליים. קניתי נעליים שביום רגיל לא הייתי נועלת. עקב גבוה,
באמת, נעליים מטריפות. קניתי חולצה חדשה ומכנסיים חדשים וזרקתי
את כל השאר לפח. אני הולכת לבר. איזה אנשים מטורפים נכנסים לבר
באמצע היום? רק אני, היום זה היום המיוחד שלי. בפינה יושב בחור
מטריף. אני אלך לדבר איתו. אני שואלת שאלות והוא גם עונה לי.
אולי הוא מבין שאני במין יום מטורף כזה, ואולי הוא בטוח שכזו
אני באמת. הוא חמוד ממש. יש לו גוף מדהים. ידיים מטריפות. אני
רוצה שהוא יחבק אותי בידיים האלה ויעשה לי דברים שמתאימים ליום
מטורף שכזה. הוא מתקרב אלי. יש לו ריח גברי ומשכר. פתאום, שניה
לפני הנשיקה אני קולטת מה אני עושה, ולא בורחת. אני בוחרת. אני
מתמכרת לנשיקה המדהימה שלו. אף אחד לא נישק אותי ככה אף פעם.
אני מרגישה את השפתיים השרמנטיות שלו על שלי, את לשונו המדהימה
מלקקת לי את הלשון. מה? לבוא אחריו? אני בכלל לא מכירה אותו
ואלוהים יודע עם מי אני מסתבכת. אבל אני רוצה להסתבך, ביום
מטורף שכזה, זה ממש מושלם. ועוד להסתבך עם נשקן כזה. באור יום
הוא נראה אפילו יותר טוב. הוא גבוה ממני בדיוק במידה הנכונה
ואני מרגישה איך אני נקשרת לחוט העיניים שלו שלא עוזבות אותי
בשקט. מעניין על מה הוא חושב. פתאום אני נזכרת שאני אפילו לא
יודעת איך קוראים ולאן אנחנו הולכים. אני שואלת. הוא עונה.
אייל, אני רוצה אותך. ומה אני כבר יכולה לענות למשפט שכזה?
ועוד כשאני מרגישה אותו הדבר. הלכנו והלכנו, יד ביד. היד שלו
מחממת את היד שלי כאילו היא גוזל במדגרה. זה רק ליום אחד, אני
חוזרת ומשננת לעצמי, יום מטורף אחד. יום מדהים ומטריף. אני
עולה לפניו במדרגות ואני מרגישה את העיניים שלו דוקרות לי
בתחת. הוא פותח את הדלת. אחלה דירה. מה לעזאזל אני עושה בדירה
של גבר חתיך שכזה? מה אני חושבת? הוא עוטף אותי מאחור ומנשק לי
את הצוואר. את מדהימה הוא לוחש לי. יש לי נטייה להאמין לאלה
שאומרים לי שאני מדהימה, אולי הם צודקים? הידיים שלו נחות ליי
על הבטן והידיים שלי על שלו. הוא מסובב אותי. הפנים שלו מול
שלי. אם זה כל כך לא נכון, אז למה זה כל כך נכון? הלשון שלו
פתאום שוב פה, מאיפה היא הגיעה? הוא מנשק אותי שוב. מרים אותי
בעדינות מהרצפה, ואני מנסה להתנגד, אבל ההתנגדות נמסה בתוך
הנשיקה. הוא לוקח אותי על כפיו ומשכיב אותי על השטיח הרך
שבסלון. הוא לא מפסיק לנשק אותי. אנחנו מצליחים להתנתק לרגע,
והוא מביט לי עמוק לתוך העיניים. האצבעות שלו מרפרפות העדינות
ליד הכפתור הראשון בחולצה שלי והוא מרים מבט כאילו לאשר. הוא
פותח את הכפתור, וממשיך בעדינות לשני, וממשיך והנה פתאום
החולצה שלי פתוחה. יום מטורף כבר אמרתי?