נכנסה לה נקודת אור קטנה אך משמעותית. והכל בזכותו.
אני לא רוצה למהר ולקרוא לו האור שבחיי, אבל הוא אכן מכניס אור
בכל פעם שאני שומעת את הקול שלו. בכל פעם שאני רואה את השם שלו
על מסך הפלאפון שלי.
המון זמן לא הרגשתי את אותם פרפרים שעפים בתוכי ממש עכשיו. כבר
כמעט שכחתי. וכל כך טוב להיזכר.

לפני שעתיים הדמעות זלגו ללא הפסקה... ואז התקשרת. וברגע
ששמעתי את הקול שלך, עלה לי חיוך כזה גדול על השפתיים, הדמעות
יבשו להן בין-רגע.

אני לא יודעת לאן החיים יובילו אותנו, לא יודעת מה יהיה איתנו.
אני אפילו לא יודעת אם אתה שלי.
מה שאני כן יודעת שאני רוצה שתהיה לידי עכשיו. אני רוצה להרגיש
את חום גופך. את הידיים שלך עליי. להרגיש את הנשימות שלך.
להסתכל לך עמוק בעיניים ולהגיד את כל מה שיש לי להגיד לך דרך
המבט, כי עוד מוקדם מדי בשביל להגיד את הכל. שתהיה לידי כשאני
שמחה, שתהיה לצדי כשאני עצובה. שתחווה כל רגע וכל מצב ותכיר כל
מצב רוח אפשרי שיכול להיות לי.
אני פוחדת להגיד שאני מרגישה, שאני מתחילה להרגיש, כי כל פעם
שאמרתי את זה בקול, נכוויתי מחדש.
אפילו ממך כבר נכוויתי פעם.
אני יודעת שאני צריכה ללמוד להיזהר. אבל זה קשה. במיוחד כשאני
רוצה אותך כל כך. והתחושה שלי אומרת שאתה רוצה אותי גם. במיוחד
אחרי השיחה שלנו היום.

לפני שעתיים כאב לי הגרון, היה לי קר.  האוזן צפצפה לי והרגשתי
חולשה. ואז התקשרת ודיברנו יותר משעה בטלפון.
גרמת לי לצחוק, גרמת לי להתנתק מכל הכאב שחשתי רק כמה דקות
לפני ששמעתי את קולך. גרמת לי להרגיש הרגשה כל כך חמה מבפנים,
עד שהפסיק להיות לי קר גם כשלא הייתי עטופה בשמיכת הפוך שלי.
שכחתי לגמרי מזה שאני חולה כבר בפעם הרביעית החורף.  

כאן אני מרשה לעצמי להיסחף ולומר שברגעים שאני איתך, או אפילו
שאני רק שומעת אותך מהצד השני של הטלפון, אני מרגישה מרחפת.
ואני לא רוצה שזה יגמר לעולם. והראש מסתחרר ומסתובב. את הרגעים
שאנחנו לא מדברים אני ממלאה בדימיונות וחלומות שאולי עוד
יתגשמו בעתיד. אני אוהבת לפנטז.

אני מתחילה להיסחף, וזה נפלא. אני נותנת לתחושה לקחת אותי
למקומות כל כך טובים.
אני רוצה שתהיה שלי וזהו.